טז וְלָרֻאוּבֵנִ֨י וְלַגָּדִ֜י נָתַ֤תִּי מִן־הַגִּלְעָד֙ וְעַד־נַ֣חַל אַרְנֹ֔ן תּ֥וֹךְ הַנַּ֖חַל וּגְבֻ֑ל וְעַד֙ יַבֹּ֣ק הַנַּ֔חַל גְּב֖וּל בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃ יז וְהָֽעֲרָבָ֖ה וְהַיַּרְדֵּ֣ן וּגְבֻ֑ל מִכִּנֶּ֗רֶת וְעַ֨ד יָ֤ם הָֽעֲרָבָה֙ יָ֣ם הַמֶּ֔לַח תַּ֛חַת אַשְׁדֹּ֥ת הַפִּסְגָּ֖ה מִזְרָֽחָה׃ יח וָאֲצַ֣ו אֶתְכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר יְדוָ֣ד אֱלֹהֵיכֶ֗ם נָתַ֨ן לָכֶ֜ם אֶת־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ חֲלוּצִ֣ים תַּֽעַבְר֗וּ לִפְנֵ֛י אֲחֵיכֶ֥ם בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל כָּל־בְּנֵי־חָֽיִל׃ יט רַ֠ק נְשֵׁיכֶ֣ם וְטַפְּכֶם֮ וּמִקְנֵכֶם֒ יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־מִקְנֶ֥ה רַ֖ב לָכֶ֑ם יֵֽשְׁבוּ֙ בְּעָ֣רֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָכֶֽם׃ כ עַ֠ד אֲשֶׁר־יָנִ֨יחַ יְדוָ֥ד ׀ לַֽאֲחֵיכֶם֮ כָּכֶם֒ וְיָרְשׁ֣וּ גַם־הֵ֔ם אֶת־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְדוָ֧ד אֱלֹהֵיכֶ֛ם נֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ לִֽירֻשָּׁת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָכֶֽם׃ כא וְאֶת־יְהוֹשׁ֣וּעַ צִוֵּ֔יתִי בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר עֵינֶ֣יךָ הָרֹאֹ֗ת אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יְדוָ֤ד אֱלֹהֵיכֶם֙ לִשְׁנֵי֙ הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כֵּֽן־יַעֲשֶׂ֤ה יְדוָד֙ לְכָל־הַמַּמְלָכ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹבֵ֥ר שָֽׁמָּה׃ כב לֹ֖א תִּֽירָא֑וּם כִּ֚י יְדוָ֣ד אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם ה֖וּא הַנִּלְחָ֥ם לָכֶֽם׃
בעלייה זו ממשיך משה לתאר את חלוקת עבר הירדן המזרחי לשבטי ראובן, גד וחצי שבט המנשה. מדובר בחלוקה קונקרטית של אזורים גאוגרפיים – מהגלעד ועד נחל ארנון, מזרחה לירדן, ועד ים המלח מדרום. הגבולות מפורטים בדקדוק, ומדגישים את תחילת ההתנחלות בפועל של שבטים בארץ שהובטחה.
יחד עם זאת, ברור ששיתוף הפעולה בין השבטים הוא תנאי מרכזי: אף על פי ששבטי ראובן וגד מקבלים את נחלתם כבר עכשיו, הם נדרשים לעבור חלוצים לפני שאר השבטים במלחמה על ירושת הארץ המערבית. רק לאחר שתתממש ירושת אחיהם – יוכלו לשוב ולהתיישב בשלום בנחלתם.
בסיום העלייה מופיע ציווי מיוחד ליהושע בן נון – ממשיכו של משה – להתחזק ולא לפחד מהמלכים שעתידים לפגוש בהמשך הדרך. משה מזכיר לו את מה שעשה ה' לסיחון ולעוג – ובכך נותן לו ביטחון לעתיד: "כֵּן יַעֲשֶׂה ה' לְכָל הַמַּמְלָכוֹת… לֹא תִירָאום… ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם".
רעיון לחיים: לפעמים אדם כבר מרגיש שהוא הגיע ליעד – יש לו נחלה, שקט, יציבות. אבל התורה מלמדת אותנו שעלינו לדאוג גם לאחרים, להיות "חלוצים לפני אחיכם". כשאתה כבר במקום בטוח – זו האחריות שלך לעזור לאחרים להגיע לשם גם. ובנוסף, גם כשמוטלת עלינו משימה קשה, יש לעמוד בה מתוך ידיעה: הקב"ה הוא שנלחם בשבילך – אתה רק צריך להיות שם, להתחזק, ולפעול.
שבת שלום!
יהי רצון שנזכה כולנו להיות חלוצים בטוב – בנתינה, באחריות ובאמונה. להתחזק באומץ מול אתגרים, ולצעוד יחד לקראת ירושתנו – החומרית והרוחנית כאחד.
