יז עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי לְבִלְתִּי שַׁלְּחָם׃ יח הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד עָתָּה׃ יט וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ׃ כ הַיָּרֵא אֶת דְּבַר יְדוָד מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים׃ כא וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר יְדוָד וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה׃ {פ} כב וַיֹּאמֶר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ כג וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וַידוָד נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה וַיַּמְטֵר יְדוָד בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם׃ כד וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי׃ כה וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר׃ כו רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד׃ כז וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם יְדוָד הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים׃ כח הַעְתִּירוּ אֶל יְדוָד וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד׃ כט וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יְדוָד הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַידוָד הָאָרֶץ׃ ל וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי יְדוָד אֱלֹהִים׃ לא וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל׃ לב וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה׃ לג וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל יְדוָד וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה׃ לד וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו׃ לה וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְדוָד בְּיַד מֹשֶׁה׃
בעלייה זו מגיעה לשיאה מכת הברד, שהיא אחת מהמכות האיומות ביותר שנחתו על מצרים.
תיאור המכה:
האזהרה לפרעה ולמצרים: משה מזהיר את פרעה על הברד העומד להגיע. הוא מדגיש שמדובר באירוע יוצא דופן שלא קרה כמותו במצרים מאז הווסדה. ניתנה למצרים הזדמנות להכניס את בהמותיהם ועבדיהם מהשדות לבתים כדי להינצל מהמכה.
תגובות המצרים:
ה"ירא את דבר ה'" הקשיבו לאזהרה, הכניסו את רכושם ובכך ניצלו.
ה"לא שם לבו אל דבר ה'" השאירו את מקניהם בחוץ, והם ניזוקו קשה.
ביצוע המכה: משה נוטה את ידו אל השמיים, והקב"ה מוריד ברד כבד, מלווה בקולות וברקים. הברד פוגע בכל מה שנמצא בשדה: אדם, בהמה, צמח ועץ.
המכה נראית כטבעית, אך מלווה בניסים גלויים: אש וברד מתלכדים יחד, דבר שאינו אפשרי בטבע.
הפגיעה והחסד:
הברד משחית את יבולי הפשתה והשעורה, שהיו בשלב התפתחות מתקדם. עם זאת, החיטה והכוסמת לא נפגעו, כי היו צעירות (וגמישות) יותר.
בארץ גושן, שם גרו בני ישראל, לא ירד כלל ברד.
תגובה של פרעה:
פרעה מזמין את משה ואהרון, מודה בחטאו ומצהיר כי "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים". הוא מבקש ממשה להתפלל להסרת המכה ומבטיח לשחרר את בני ישראל.
סיום העלייה:
משה יוצא מן העיר ומתפלל, והברד יחדל.
אך פרעה, כהרגלו, חוזר בו מהבטחתו. ליבו מתקשה שוב, והוא מסרב לשחרר את העם.
כמה תובנות:
האזהרה והבחירה: גם בעיצומן של המכות, ה' נותן למצרים הזדמנות לפעול מתוך בחירה חופשית. זהו שיעור באחריות האישית וההקשבה לדבר ה'.
עוצמת הדין והחסד:
לצד פגיעתה החזקה של המכה, אנו רואים את מידת החסד – המכה לא פוגעת בחיטה ובכוסמת, וגם לא בארץ גושן.
קשיות הלב:
לבו של פרעה הוא דוגמה לעקשנות שגוררת אחריה סבל נוסף. גם כשהוא מכיר בצדקת ה', הוא חוזר בו כשהמכה מוסרת.
ניסי ה':
האש והברד המופיעים יחד מדגישים את עוצמת כוחו של ה', שמחבר בין הפכים לטובת יישום רצונו.
