כ וַיַּעַשׂ יְדוָד כֵּן וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב׃ כא וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ׃ כב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַידוָד אֱלֹהֵינוּ הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ׃ כג דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַידוָד אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ׃ כד וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַידוָד אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי׃ כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ וְהַעְתַּרְתִּי אֶל יְדוָד וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ מָחָר רַק אַל יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָעָם לִזְבֹּחַ לַידוָד׃ כו וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְדוָד׃ כז וַיַּעַשׂ יְדוָד כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ לֹא נִשְׁאַר אֶחָד׃ כח וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם׃ {פ} ט
א וַיֹּאמֶר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְדוָד אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי׃ ב כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם׃ ג הִנֵּה יַד יְדוָד הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד׃ ד וְהִפְלָה יְדוָד בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר׃ ה וַיָּשֶׂם יְדוָד מוֹעֵד לֵאמֹר מָחָר יַעֲשֶׂה יְדוָד הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ׃ ו וַיַּעַשׂ יְדוָד אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד׃ ז וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם׃ {פ} ח וַיֹּאמֶר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה׃ ט וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם׃ י וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה׃ יא וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחֲרְטֻמִּם וּבְכָל מִצְרָיִם׃ יב וַיְחַזֵּק יְדוָד אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה׃ {ס} יג וַיֹּאמֶר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְדוָד אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי׃ יד כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ׃ טו כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ׃ טז וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ׃
בעלייה זו מתוארים המשך מכות מצרים וההקשחה בעמדת פרעה:
מכת ערוב נמשכת:
ערוב כבד ממלא את מצרים, אך בני ישראל בארץ גושן אינם נפגעים. פרעה פונה למשה ואהרון ומבקש להקריב קרבנות בתוך הארץ, אך משה מסביר שזה בלתי אפשרי. פרעה מסכים באופן זמני לשחרר את העם, אך מיד לאחר שהמכה מוסרת, הוא חוזר בו.
מכת דבר:
יד ה' נוגעת במקנה מצרים: הסוסים, החמורים, הגמלים, הבקר והצאן ניזוקים ממכה קשה. מקנה בני ישראל נשאר ללא פגע, ומחזה זה מדגיש את כוחו של ה' ואת ההבדלה הברורה בין עמו לעמו של פרעה.
מכת שחין:
משה זורק פיח כבשן השמיימה, והופך לאבק הנופל על מצרים כ"שחין פֹּרֵחַ". המחלה פוגעת בבני האדם ובבעלי החיים, כולל החרטומים עצמם, שאינם יכולים לעמוד מול משה בשל כאבם.
התראה על מכת ברד:
ה' מזהיר את פרעה שמכת הברד תהיה חמורה מכל קודמותיה, כדי שידע שאין עוד כמוהו בכל הארץ. למרות ההתרעה, פרעה ממשיך להקשות את ליבו.
מסרים עיקריים:
כוח ההבדלה האלוקי:
המכות מדגישות את יד ה' המבדילה בין עמו של ה' לעמו של פרעה, ומבהירות שהמכות הן לא רק אסונות טבע, אלא ניסים מכוונים.
התערבות ומסר ברור:
מכת השחין, שפוגעת בחרטומים עצמם, משקפת את חולשתם של יועצי פרעה, שניסו להציג את עצמם כבעלי כוחות.
עונש וחסד:
ה' מתאר לפרעה כי הוא היה יכול לכלות אותו לחלוטין, אך הוא מאריך אפו "למען ספר שמי בכל הארץ" – ללמד שכל כוחו של פרעה נשלט בידי ה'.
שאלות למחשבה:
מדוע ממשיך פרעה להכביד את ליבו למרות הפגיעות הקשות?
מה ניתן ללמוד מהמכות על התנהלותו של מנהיג המתעלם מאזהרות ברורות?
כיצד ההבדלה בין ישראל למצרים משמשת כלי חינוכי הן לישראל והן למצרים?
