מא אָ֣ז יַבְדִּ֤יל מֹשֶׁה֙ שָׁלֹ֣שׁ עָרִ֔ים בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן מִזְרְחָ֖ה שָֽׁמֶשׁ׃ מב לָנֻ֨ס שָׁ֜מָּה רוֹצֵ֗חַ אֲשֶׁ֨ר יִרְצַ֤ח אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ בִּבְלִי־דַ֔עַת וְה֛וּא לֹא־שֹׂנֵ֥א ל֖וֹ מִתְּמ֣וֹל שִׁלְשׁ֑וֹם וְנָ֗ס אֶל־אַחַ֛ת מִן־הֶעָרִ֥ים הָאֵ֖ל וָחָֽי׃ מג אֶת־בֶּ֧צֶר בַּמִּדְבָּ֛ר בְּאֶ֥רֶץ הַמִּישֹׁ֖ר לָרֻֽאוּבֵנִ֑י וְאֶת־רָאמֹ֤ת בַּגִּלְעָד֙ לַגָּדִ֔י וְאֶת־גּוֹלָ֥ן בַּבָּשָׁ֖ן לַֽמְנַשִּֽׁי׃ מד וְזֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ מה אֵ֚לֶּה הָֽעֵדֹ֔ת וְהַֽחֻקִּ֖ים וְהַמִּשְׁפָּטִ֑ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּצֵאתָ֖ם מִמִּצְרָֽיִם׃ מו בְּעֵ֨בֶר הַיַּרְדֵּ֜ן בַּגַּ֗יְא מ֚וּל בֵּ֣ית פְּע֔וֹר בְּאֶ֗רֶץ סִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּ֑וֹן אֲשֶׁ֨ר הִכָּ֤ה מֹשֶׁה֙ וּבְנֵֽי יִשְׂרָאֵ֔ל בְּצֵאתָ֖ם מִמִּצְרָֽיִם׃ מז וַיִּֽירְשׁ֨וּ אֶת־אַרְצ֜וֹ וְאֶת־אֶ֣רֶץ ׀ ע֣וֹג מֶֽלֶךְ־הַבָּשָׁ֗ן שְׁנֵי֙ מַלְכֵ֣י הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן מִזְרַ֖ח שָֽׁמֶשׁ׃ מח מֵעֲרֹעֵ֞ר אֲשֶׁ֨ר עַל־שְׂפַת־נַ֧חַל אַרְנֹ֛ן וְעַד־הַ֥ר שִׂיאֹ֖ן ה֥וּא חֶרְמֽוֹן׃ מט וְכָל־הָ֨עֲרָבָ֜ה עֵ֤בֶר הַיַּרְדֵּן֙ מִזְרָ֔חָה וְעַ֖ד יָ֣ם הָעֲרָבָ֑ה תַּ֖חַת אַשְׁדֹּ֥ת הַפִּסְגָּֽה׃
לאחר הנאום העוצמתי שבו הזכיר משה לישראל את מעמד הר סיני, האזהרות מפני עבודה זרה והבטחת הגאולה, התורה עוברת כעת למהלך מעשי ומוחשי: קביעת שלוש ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי.
משה מבדיל את בצר במדבר לאנשי ראובן, את רמות בגלעד לשבט גד, ואת גולן בבשן לשבט מנשה – מקומות שאליהם יוכל לנוס הרוצח בשגגה ולהינצל מיד גואל הדם, עד עמידתו למשפט.
ערי המקלט מבטאות איזון נדיר: מחד – חמלה והגנה על מי שלא התכוון להמית; מאידך – גבולות ברורים המבחינים בין שוגג למזיד. בכך הן מגלמות צדק וחסד כאחד.
מיד לאחר מכן התורה פותחת מבוא חגיגי: "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים ד, מד). לא עוד דברי מוסר בלבד, אלא הצגת התורה עצמה, הערות, חוקים ומשפטים, כפי שנמסרו במעמד קבלת התורה ונשמרו מאז.
התיאור נחתם בתיאור גיאוגרפי של אזור הכיבוש בעבר הירדן המזרחי – ממקומות קרבם של סיחון ועוג ועד לגבולות הצפוניים והדרומיים – כעדות מוחשית למימוש הבטחות ה'.
רעיון לחיים
המעבר הפתאומי מנבואה ואזהרה אל ערי מקלט וגיאוגרפיה מלמד שגם רוחניות עליונה זקוקה לקרקע מוצקה. האמונה אינה נשארת רק בשמים – היא יורדת להנחות מעשיות, לחוקים ברורים, ולסידור חיי החברה. כך גם בחיים שלנו: השראה ומוסר צריכים להתגלם במעשים ובסדר יומיומי ברור, אחרת הם נשארים חלום.
יום טוב
שנזכה למצוא "ערי מקלט" פנימיות – מקומות של תשובה, תיקון וחידוש – ולשלב בין האידיאל הגבוה לבין החיים המעשיים בכל יום.
