פרשת ויחי – עליה שנייה

 י וְעֵינֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כָּבְד֣וּ מִזֹּ֔קֶן לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְא֑וֹת וַיַּגֵּ֤שׁ אֹתָם֙ אֵלָ֔יו וַיִּשַּׁ֥ק לָהֶ֖ם וַיְחַבֵּ֥ק לָהֶֽם׃ יא וַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף רְאֹ֥ה פָנֶ֖יךָ לֹ֣א פִלָּ֑לְתִּי וְהִנֵּ֨ה הֶרְאָ֥ה אֹתִ֛י אֱלֹהִ֖ים גַּ֥ם אֶת־זַרְעֶֽךָ׃ יב וַיּוֹצֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֹתָ֖ם מֵעִ֣ם בִּרְכָּ֑יו וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְאַפָּ֖יו אָֽרְצָה׃ יג וַיִּקַּ֣ח יוֹסֵף֮ אֶת־שְׁנֵיהֶם֒ אֶת־אֶפְרַ֤יִם בִּֽימִינוֹ֙ מִשְּׂמֹ֣אל יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־מְנַשֶּׁ֥ה בִשְׂמֹאל֖וֹ מִימִ֣ין יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּגֵּ֖שׁ אֵלָֽיו׃ יד וַיִּשְׁלַח֩ יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־יְמִינ֜וֹ וַיָּ֨שֶׁת עַל־רֹ֤אשׁ אֶפְרַ֙יִם֙ וְה֣וּא הַצָּעִ֔יר וְאֶת־שְׂמֹאל֖וֹ עַל־רֹ֣אשׁ מְנַשֶּׁ֑ה שִׂכֵּל֙ אֶת־יָדָ֔יו כִּ֥י מְנַשֶּׁ֖ה הַבְּכֽוֹר׃ טו וַיְבָ֥רֶךְ אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיֹּאמַ֑ר הָֽאֱלֹהִ֡ים אֲשֶׁר֩ הִתְהַלְּכ֨וּ אֲבֹתַ֤י לְפָנָיו֙ אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֔ק הָֽאֱלֹהִים֙ הָרֹעֶ֣ה אֹתִ֔י מֵעוֹדִ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ טז הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכָּל־רָ֗ע יְבָרֵךְ֮ אֶת־הַנְּעָרִים֒ וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃

• יעקב זקן מאוד וראייתו כבתה, ובכל זאת הוא מקרב אליו את אפרים ומנשה, מנשק ומחבק אותם (י).
• הוא אומר ליוסף משפט טעון מאוד:
  "ראה פניך לא פללתי והנה הראה אתי אלהים גם את זרעך" – לא רק שיוסף חי, אלא יעקב זוכה לראות גם המשכיות (יא).
• יוסף מוציא את הבנים מעם ברכי יעקב ומשתחווה אפיים ארצה (יב).
• יוסף מסדר אותם לקראת הברכה לפי הסדר "הטבעי":
  אפרים בימינו מול שמאל ישראל, מנשה בשמאלו מול ימין ישראל (יג).
• יעקב עושה מהלך מכוון: משכל את ידיו – מניח את יד ימין על ראש אפרים הצעיר, ואת שמאל על ראש מנשה הבכור (יד).
• הברכה עצמה נאמרת בלשון שמקיפה את כל חייו של יעקב:
  • "האלהים אשר התהלכו אבתי לפניו אברהם ויצחק" – רצף הברית (טו)
  • "האלהים הרעה אותי מעודי עד היום הזה" – הנהגה והשגחה יומיומית (טו)
  • "המלאך הגאל אתי מכל רע" – הצלה מתמדת מכל פגיעה (טז)
• ואז השיא:
  • "יברך את הנערים" – הברכה מיועדת לבנים
  • "ויקרא בהם שמי ושם אבתי" – הם נכנסים רשמית לשרשרת הזהות של בית ישראל
  • "וידגו לרב בקרב הארץ" – שפע וריבוי (טז)

נקודות מפתח לשים לב אליהן

• "וַיְבָרֶךְ אֶת־יוֹסֵף" (טו) אבל מיד מדבר על הנערים: זה רמז חזק שהברכה ליוסף עוברת דרך הילדים שלו – יוסף מקבל "עתיד" ולא רק כבוד אישי.
• שכל את ידיו: לא טעות ולא רגע של בלבול זקנים. זה מעשה מודע שמכריז: העתיד לא תמיד הולך לפי הבכורה הביולוגית, אלא לפי ייעוד.
• שלוש מדרגות בהנהגה בברכה אחת:
  1. אלהי אברהם ויצחק – זהות וברית
  2. הרועה אותי – פרנסה והובלה יום-יומית
  3. המלאך הגואל – הצלה ממשברים וסכנות
     זו "תמצית חיים" של יעקב.

שאלה חדה להבנה

אם יעקב ממילא אימץ את אפרים ומנשה כ"שלו", למה היה חשוב לו גם לעשות את המחווה הפומבית של הנחת הידיים בסדר הפוך לעיני יוסף, ולא לברך אותם בלי להפוך את הסדר?