יט גָּ֖ד גְּד֣וּד יְגוּדֶ֑נּוּ וְה֖וּא יָגֻ֥ד עָקֵֽב׃ כ מֵאָשֵׁ֖ר שְׁמֵנָ֣ה לַחְמ֑וֹ וְה֥וּא יִתֵּ֖ן מַֽעֲדַנֵּי־מֶֽלֶךְ׃ כא נַפְתָּלִ֖י אַיָּלָ֣ה שְׁלֻחָ֑ה הַנֹּתֵ֖ן אִמְרֵי־שָֽׁפֶר׃ כב בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנ֕וֹת צָעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר׃ כג וַֽיְמָרֲרֻ֖הוּ וָרֹ֑בּוּ וַֽיִּשְׂטְמֻ֖הוּ בַּעֲלֵ֥י חִצִּֽים׃ כד וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַעֲקֹ֔ב מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל׃ כה מֵאֵ֨ל אָבִ֜יךָ וְיַעְזְרֶ֗ךָּ וְאֵ֤ת שַׁדַּי֙ וִיבָ֣רְכֶ֔ךָּ בִּרְכֹ֤ת שָׁמַ֙יִם֙ מֵעָ֔ל בִּרְכֹ֥ת תְּה֖וֹם רֹבֶ֣צֶת תָּ֑חַת בִּרְכֹ֥ת שָׁדַ֖יִם וָרָֽחַם׃ כו בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ גָּֽבְרוּ֙ עַל־בִּרְכֹ֣ת הוֹרַ֔י עַֽד־תַּאֲוַ֖ת גִּבְעֹ֣ת עוֹלָ֑ם תִּֽהְיֶ֙ין֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃
יעקב ממשיך לברך את בניו בקווים חדים וקצרים, אבל עם עומק של ייעוד.
גד מתואר כשבט של מאבק מתמשך: “גד גדוד יגודנו והוא יָגֻ֥ד עקב” – יהיו עליו פשיטות, לחצים ומלחמות, אבל הוא לא נשבר. הוא יודע להחזיר, לרדוף עד הסוף, ולנצח גם כשהוא מותקף.
אשר מקבל שפע חומרי ואיכות: “מאשר שמנה לחמו” – פרנסה יציבה, אוכל משובח, וגם תרומה לממלכה: “והוא יתן מעדני מלך”. זה שבט שמייצר איכות חיים, תוצרת, ומשאבים שמזינים הנהגה ומערכות.
נפתלי מצויר אחרת לגמרי – קלילות, תנועה וחן: “אילה שלוחה”. ממנו יוצאים “אמרי שפר” – שפה יפה, ביטוי, אולי גם יכולת להשפיע דרך מילים: נחמה, שירה, הנהגה רכה. לא כל כוח נמדד בחרב – יש כוח שמגיע דרך דיבור.
ואז יוסף – כאן הברכה מתארכת ומתעמקת, כי יוסף הוא דמות של עמידה תחת אש. הוא “בן פרת עלי עין” – שפע וצמיחה שמעל העין, מעל הקנאה, מעל ההגבלות. אפילו “בנות צעדה עלי שור” – הוא פורץ גבולות, מצליח מעבר למה ש”הגיוני” לסביבה.
היו מי שמיררו לו, רבו איתו, ושנאו אותו – “בעלי חצים”. אבל יוסף לא מנצח באמצעות נקמה, אלא באמצעות עמידה: “ותשב באיתן קשתו” – הקשת נשארת יציבה. הכוח בידיים שלו לא מגיע רק מכישרון, אלא “מידי אביר יעקב” – כוח שמחובר לשורש עמוק, ומשם הוא נעשה “רעה אבן ישראל” – מי שמחזיק, מזין, ומעמיד יסוד.
לבסוף, הברכה ליוסף נשפכת מכל הכיוונים: שמים מעל, תהום מתחת, שדי ורחם – שפע, חיים, המשכיות. והפסגה: “בִּרְכֹ֤ת אביך גברו… תהיין לראש יוסף… נזיר אחיו” – יוסף נבדל, נושא תפקיד ייחודי בתוך האחים, כמו כתר שמונח על הראש.
תובנות מהעלייה
גד – חוסן של מי שחי עם מלחמה ולא מאבד כיוון
יש אנשים שהחיים שלהם הם “גדוד” – לחץ, מתקפות, תחרות, ניסיונות. הברכה לגד היא לא שקט, אלא יכולת להחזיר שליטה: לא רק להחזיק מעמד, אלא להפוך רדיפה לניצחון.
אשר – שפע שאינו מותרות אלא תשתית
“מעדני מלך” זה לא רק אוכל טעים. זה תפקיד: להזין מערכת, להחזיק כלכלה, לייצר איכות שמאפשרת הנהגה יציבה. בלי אשר – אין “מלכות” שמחזיקה לאורך זמן.
נפתלי – כוח של מילים
יש שבטים שמנצחים בקרב, ויש שבטים שמנצחים בתודעה. “אמרי שפר” מזכיר שדיבור נכון יכול לפתוח לבבות, להרגיע מלחמות, להוביל בלי כפייה.
יוסף – הצלחה שמגיעה אחרי ירי חצים
הטקסט לא מסתיר: היו עליו חצים. וזה בדיוק הסוד – הברכה הגדולה לא ניתנת למי שלא נפגע מעולם, אלא למי שנפגע ולא נשבר.
“ותשב באיתן קשתו” – שליטה עצמית לפני שליטה בעולם
הקשת היא כוח, אבל “איתן” הוא יציבות. יוסף לא נהיה גדול רק כי היה מוכשר, אלא כי ידע להישאר יציב כשכולם ניסו להזיז אותו.
שפע מכל הכיוונים – כשהאדם נהיה צינור ולא מטרה
ברכות שמים, תהום, שדי ורחם – זו תחושה של חיים מלאים. אבל זה מגיע כשאדם נהיה “רעה אבן ישראל” – תומך, מחזיק, בונה. השפע מגיע למי שהופך אותו למשהו שמחזיק אחרים, לא רק את עצמו.
