כא וַיָּבֹ֕אוּ כָּל־אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָדְבָ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ הֵ֠בִיאוּ אֶת־תְּרוּמַ֨ת יְדוָ֜ד לִמְלֶ֨אכֶת אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּלְכָל־עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְבִגְדֵ֖י הַקֹּֽדֶשׁ׃ כב וַיָּבֹ֥אוּ הָאֲנָשִׁ֖ים עַל־הַנָּשִׁ֑ים כֹּ֣ל ׀ נְדִ֣יב לֵ֗ב הֵ֠בִיאוּ חָ֣ח וָנֶ֜זֶם וְטַבַּ֤עַת וְכוּמָז֙ כָּל־כְּלִ֣י זָהָ֔ב וְכָל־אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הֵנִ֛יף תְּנוּפַ֥ת זָהָ֖ב לַידוָֽד׃ כג וְכָל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נִמְצָ֣א אִתּ֗וֹ תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ וְעִזִּ֑ים וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים הֵבִֽיאוּ׃ כד כָּל־מֵרִ֗ים תְּר֤וּמַת כֶּ֙סֶף֙ וּנְחֹ֔שֶׁת הֵבִ֕יאוּ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְדוָ֑ד וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א אִתּ֜וֹ עֲצֵ֥י שִׁטִּ֛ים לְכָל־מְלֶ֥אכֶת הָעֲבֹדָ֖ה הֵבִֽיאוּ׃ כה וְכָל־אִשָּׁ֥ה חַכְמַת־לֵ֖ב בְּיָדֶ֣יהָ טָו֑וּ וַיָּבִ֣יאוּ מַטְוֶ֗ה אֶֽת־הַתְּכֵ֙לֶת֙ וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֔ן אֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ׃ כו וְכָל־הַ֨נָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֨ר נָשָׂ֥א לִבָּ֛ן אֹתָ֖נָה בְּחָכְמָ֑ה טָו֖וּ אֶת־הָעִזִּֽים׃ כז וְהַנְּשִׂאִ֣ם הֵבִ֔יאוּ אֵ֚ת אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔הַם וְאֵ֖ת אַבְנֵ֣י הַמִּלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן׃ כח וְאֶת־הַבֹּ֖שֶׂם וְאֶת־הַשָּׁ֑מֶן לְמָא֕וֹר וּלְשֶׁ֙מֶן֙ הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים׃ כט כָּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֣ב לִבָּם֮ אֹתָם֒ לְהָבִיא֙ לְכָל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְדוָ֛ד לַעֲשׂ֖וֹת בְּיַד־מֹשֶׁ֑ה הֵבִ֧יאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל נְדָבָ֖ה לַידוָֽד׃
התלהבות הנתינה והנדבה למשכן
העם מתגייס בהתלהבות!
התורה מתארת סערת התרגשות עצומה – אנשים ונשים מביאים תרומות בשפע למען בניית המשכן.
לא מדובר במצווה מחייבת אלא בנדבה של הלב, וכל אחד נותן כפי יכולתו ומרצו:
יש שהביאו זהב, כסף ונחושת.
אחרים הביאו בדים יקרים וצבעים מיוחדים כמו תכלת, ארגמן ותולעת שני.
בעלי אדמות תרמו עצים ועורות נדירים.
ואילו הנשים החכמות טוו בחכמה את חוטי הבדים למשכן.
השותפות של כולם – גברים ונשים כאחד
התורה מדגישה שוויון מוחלט – גם האנשים וגם הנשים לקחו חלק פעיל בבניית המשכן:
"וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל־הַנָּשִׁים" – כולם נרתמים לפעולה מתוך אהבה ונדיבות.
יש כאן מסר חשוב – כל אחד יכול לתרום בדרכו, אין תפקיד קטן או לא חשוב!
התפקיד הייחודי של הנשים
הנשים תרמו בחכמה – הן לא רק הביאו חומרים יקרים, אלא גם השתמשו במיומנותן לייצור חוטים ובדים.
התורה מתארת זאת כך:
"וְכָל־אִשָּׁה חַכְמַת־לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ" – מיומנות, אמונה והשקעה יוצרים יחד משכן מפואר.
הנדיבים הגדולים – הנשיאים
הנשיאים – מנהיגי השבטים – מביאים את האבנים היקרות, שנועדו לקישוט החושן והאפוד של הכהן הגדול.
הם גם מביאים שמן למאור, קטורת ומיני בשמים מיוחדים לקיום עבודת המשכן.
זה מלמד על שיתוף כל שכבות העם, מהפשוטים ועד הגדולים, בבניית מקום המפגש עם ה'.
עם ישראל – עם של נתינה
התורה מסכמת את הפרשה בהצהרה מופלאה:
"כָּל־אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל־הַמְּלָאכָה… הֵבִיאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַה'."
זו התגייסות שאין לה אח ורע – אין כפייה, אין דרישה, יש רק רצון טהור להשתתף ולתת!
מה לומדים מכאן?
כשמדובר בעשיית קודש – עושים זאת מכל הלב!
כל אחד ואחת יכולים לתרום – אם לא בכסף, אז בכישרון ובמאמץ אישי.
נתינה מכל הלב יוצרת חיבור חזק יותר עם ה' ועם עם ישראל.
שיהיה לנו יום של נדיבות לב, עשייה והתלהבות לקודש! 
