פרשת וירא – עלייה שישית

כב וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר־צְבָא֔וֹ אֶל־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר אֱלֹהִ֣ים עִמְּךָ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃ כג וְעַתָּ֗ה הִשָּׁ֨בְעָה לִּ֤י בֵֽאלֹהִים֙ הֵ֔נָּה אִם־תִּשְׁקֹ֣ר לִ֔י וּלְנִינִ֖י וּלְנֶכְדִּ֑י כַּחֶ֜סֶד אֲשֶׁר־עָשִׂ֤יתִי עִמְּךָ֙ תַּעֲשֶׂ֣ה עִמָּדִ֔י וְעִם־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־גַּ֥רְתָּה בָּֽהּ׃ כד וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אָנֹכִ֖י אִשָּׁבֵֽעַ׃ כה וְהוֹכִ֥חַ אַבְרָהָ֖ם אֶת־אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל־אֹדוֹת֙ בְּאֵ֣ר הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֥ר גָּזְל֖וּ עַבְדֵ֥י אֲבִימֶֽלֶךְ׃ כו וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי מִ֥י עָשָׂ֖ה אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְגַם־אַתָּ֞ה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֗י וְגַ֧ם אָנֹכִ֛י לֹ֥א שָׁמַ֖עְתִּי בִּלְתִּ֥י הַיּֽוֹם׃ כז וַיִּקַּ֤ח אַבְרָהָם֙ צֹ֣אן וּבָקָ֔ר וַיִּתֵּ֖ן לַאֲבִימֶ֑לֶךְ וַיִּכְרְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם בְּרִֽית׃ כח וַיַּצֵּ֣ב אַבְרָהָ֗ם אֶת־שֶׁ֛בַע כִּבְשֹׂ֥ת הַצֹּ֖אן לְבַדְּהֶֽן׃ כט וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־אַבְרָהָ֑ם מָ֣ה הֵ֗נָּה שֶׁ֤בַע כְּבָשֹׂת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר הִצַּ֖בְתָּ לְבַדָּֽנָה׃ ל וַיֹּ֕אמֶר כִּ֚י אֶת־שֶׁ֣בַע כְּבָשֹׂ֔ת תִּקַּ֖ח מִיָּדִ֑י בַּעֲבוּר֙ תִּֽהְיֶה־לִּ֣י לְעֵדָ֔ה כִּ֥י חָפַ֖רְתִּי אֶת־הַבְּאֵ֥ר הַזֹּֽאת׃ לא עַל־כֵּ֗ן קָרָ֛א לַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֛י שָׁ֥ם נִשְׁבְּע֖וּ שְׁנֵיהֶֽם׃ לב וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיָּ֣קָם אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר־צְבָא֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ אֶל־אֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּֽים׃ לג וַיִּטַּ֥ע אֶ֖שֶׁל בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּ֨קְרָא־שָׁ֔ם בְּשֵׁ֥ם יְדוָ֖ד אֵ֥ל עוֹלָֽם׃ לד וַיָּ֧גָר אַבְרָהָ֛ם בְּאֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּ֖ים יָמִ֥ים רַבִּֽים׃

אֲבִימֶלֶךְ ופיכול שר צבאו מגיעים אל אברהם ומכירים בכך שהאל עמו בכל אשר הוא עושה. הם מבקשים ממנו שבועת אמון הדדית לדורות. אברהם נענה אך מעלה תלונה על באר מים שעבדי אבימלך גזלו. אבימלך טוען שלא ידע על כך. כדי לייצר הוכחה פומבית לבעלותו, אברהם נותן לאבימלך צאן ובקר ומעמיד בנפרד שבע כבשות. אבימלך שואל לפשר הדבר, ואברהם מסביר שהקבלה של שבע הכבשות תהיה לעדות שהוא חפר את הבאר. שם המקום נקבע באר שבע על שם השבועה. לאחר כריתת הברית אבימלך ופיכול שבים לארצם. אברהם נוטע אשל בבאר שבע, קורא שם בשם ה’ אל עולם, ושוהה בארץ פלשתים ימים רבים.

תובנות קצרות

• שבע כבשות כ"אות קניין": מעבר לשבועה, אברהם יוצר סימן נראה לעין שמבסס בעלות ומונע מחלוקות עתידיות. זהו שילוב של משפט, טקס וציבוריות כדי לייצר אמון.
• באר שבע – שם עם כפל משמעות: גם "באר השבועה" וגם "באר השבע". המסר הכפול מדגיש ששבועת אמון נשענת על מעשה מוחשי.
• "אשל" בבאר שבע: מפרשים ראו בו או עץ/מטע שמצל ומזין, או פונדק הכנסת אורחים. כך או כך, אברהם מעגן את החסד בתשתית קבועה ולא רק במעשים נקודתיים.
• "אל עולם": קריאה בשם ה’ כביטוי להבנה שהשגחה נמשכת בזמן, לא רק בהתגלויות חד־פעמיות. הברית עם בני אדם משתלבת בסיפור מתמשך של נוכחות אלוקית.
• "ימים רבים": פרק של יציבות אחרי סערות סדום, גרוש הגר וישמעאל ופרשת אבימלך. מנוחה זו מכינה את הקרקע למבחן הבא שיבוא.