לט א וְיוֹסֵ֖ף הוּרַ֣ד מִצְרָ֑יְמָה וַיִּקְנֵ֡הוּ פּוֹטִיפַר֩ סְרִ֨יס פַּרְעֹ֜ה שַׂ֤ר הַטַּבָּחִים֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מִיַּד֙ הַיִּשְׁמְעֵאלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹרִדֻ֖הוּ שָֽׁמָּה׃ ב וַיְהִ֤י יְדוָד֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ וַיְהִ֕י בְּבֵ֥ית אֲדֹנָ֖יו הַמִּצְרִֽי׃ ג וַיַּ֣רְא אֲדֹנָ֔יו כִּ֥י יְדוָ֖ד אִתּ֑וֹ וְכֹל֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא עֹשֶׂ֔ה יְדוָ֖ד מַצְלִ֥יחַ בְּיָדֽוֹ׃ ד וַיִּמְצָ֨א יוֹסֵ֥ף חֵ֛ן בְּעֵינָ֖יו וַיְשָׁ֣רֶת אֹת֑וֹ וַיַּפְקִדֵ֙הוּ֙ עַל־בֵּית֔וֹ וְכָל־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ׃ ה וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ וְעַל֙ כָּל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ וַיְבָ֧רֶךְ יְדוָ֛ד אֶת־בֵּ֥ית הַמִּצְרִ֖י בִּגְלַ֣ל יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֞י בִּרְכַּ֤ת יְדוָד֙ בְּכָל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ בַּבַּ֖יִת וּבַשָּׂדֶֽה׃ ו וַיַּעֲזֹ֣ב כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ֮ בְּיַד־יוֹסֵף֒ וְלֹא־יָדַ֤ע אִתּוֹ֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁר־ה֣וּא אוֹכֵ֑ל וַיְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה׃
יוסף יורד למצרים לא כגיבור, אלא כסחורה. נמכר לידיים זרות, נכנס לבית של פוטיפר, שר הטבחים, והסיפור נראה כאילו הוא נגמר. ואז בא הפסוק שמדליק את כל הפרק: "ויהי ה' את יוסף". לא הבטחה לעתיד, לא נחמה מרחוק, נוכחות בתוך הבור החדש שנקרא מצרים.
הדבר המפתיע הוא שההשגחה לא מתבטאת כאן בנס חיצוני, אלא ביכולת פנימית: יוסף נהיה "איש מצליח". הוא עובד, מסדר, לוקח אחריות, ובונה אמון צעד אחרי צעד. פוטיפר, מצרי, מזהה שיש עליו סיעתא דשמיא: מה שיוסף נוגע בו, מצליח. ואז קורה הבלתי נתפס: עבד עברי הופך למנהל הבית. לא בתואר, במציאות. כל מה שיש לפוטיפר עובר לידיים של יוסף.
וכאן התורה נותנת שיעור חד בהשפעה: הברכה לא נשארת אצל יוסף בלבד. "ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף" – כלומר, אדם אחד שמחזיק אמת, סדר ואחריות, יכול להפוך את כל הבית סביבו למקום אחר. לפעמים ההוכחה הכי גדולה של אמונה היא לא מה שאתה אומר, אלא מה שהסביבה שלך נהיית כשאתה שם.
אבל הפסוק האחרון כבר מכין את הקרקע לדרמה הבאה: "ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה". זו לא מחמאה סתמית, זו אזהרה. אחרי שהצליח, אחרי שקיבל כוח ואמון, מגיע הניסיון במקום הכי רגיש: לא האם תשרוד את הנפילה, אלא האם תשרוד את העלייה.
נקודה לקחת מהעלייה הזאת: יוסף לא שולט על מה שעשו לו, אבל הוא שולט על איך הוא מתנהל בתוך זה. ומשם מתחילה הגאולה הפרטית שלו, וגם של כל הסיפור.
