ג וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ כַּאֲשֶׁ֣ר רָאָ֔ם מַחֲנֵ֥ה אֱלֹהִ֖ים זֶ֑ה וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא מַֽחֲנָֽיִם׃ ד וַיִּשְׁלַ֨ח יַעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְפָנָ֔יו אֶל־עֵשָׂ֖ו אָחִ֑יו אַ֥רְצָה שֵׂעִ֖יר שְׂדֵ֥ה אֱדֽוֹם׃ ה וַיְצַ֤ו אֹתָם֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֣ה תֹאמְר֔וּן לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו כֹּ֤ה אָמַר֙ עַבְדְּךָ֣ יַעֲקֹ֔ב עִם־לָבָ֣ן גַּ֔רְתִּי וָאֵחַ֖ר עַד־עָֽתָּה׃ ו וַֽיְהִי־לִי֙ שׁ֣וֹר וַחֲמ֔וֹר צֹ֖אן וְעֶ֣בֶד וְשִׁפְחָ֑ה וָֽאֶשְׁלְחָה֙ לְהַגִּ֣יד לַֽאדֹנִ֔י לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֶֽיךָ׃ ז וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר בָּ֤אנוּ אֶל־אָחִ֙יךָ֙ אֶל־עֵשָׂ֔ו וְגַם֙ הֹלֵ֣ךְ לִקְרָֽאתְךָ֔ וְאַרְבַּע־מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ עִמּֽוֹ׃ ח וַיִּירָ֧א יַעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ וַיַּ֜חַץ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ וְאֶת־הַצֹּ֧אן וְאֶת־הַבָּקָ֛ר וְהַגְּמַלִּ֖ים לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃ ט וַיֹּ֕אמֶר אִם־יָב֥וֹא עֵשָׂ֛ו אֶל־הַמַּחֲנֶ֥ה הָאַחַ֖ת וְהִכָּ֑הוּ וְהָיָ֛ה הַמַּחֲנֶ֥ה הַנִּשְׁאָ֖ר לִפְלֵיטָֽה׃ י וַיֹּאמֶר֮ יַעֲקֹב֒ אֱלֹהֵי֙ אָבִ֣י אַבְרָהָ֔ם וֵאלֹהֵ֖י אָבִ֣י יִצְחָ֑ק יְדוָ֞ד הָאֹמֵ֣ר אֵלַ֗י שׁ֧וּב לְאַרְצְךָ֛ וּלְמוֹלַדְתְּךָ֖ וְאֵיטִ֥יבָה עִמָּֽךְ׃ יא קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכָּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃ יב הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי־יָרֵ֤א אָנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן־יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל־בָּנִֽים׃
- יעקב קורא למקום שפגש בו מלאכים "מחניים" – מחנה אלוקים לצד המחנה שלו.
- מיד אחרי זה הוא שולח "מלאכים" אל עשו אחיו לשדה אדום, עם נוסח מאוד משפיל: "כה תאמרון לאדוני לעשו… עבדך יעקב", ומדגיש שגר אצל לבן ויש לו מקנה ועבדים – כאילו מסמן: אני לא בא לתפוס לך את הברכה.
- השליחים חוזרים עם חדשות מלחיצות: עשו בא לקראתו וארבע מאות איש עמו.
- יעקב נבהל מאוד, מצמצם סיכון: מחלק את העם, הצאן והבקר לשני מחנות, שאם אחד יוכה – השני יישאר לפליטה.
- אחרי כל ההיערכות – הוא מתפלל: מזכיר לה' את הציווי "שוב לארצך", מודה "קטונתי מכל החסדים" ומתאר את קפיצת המדרגה בחייו ("כי במקלי עברתי… ועתה הייתי לשני מחנות"), ומבקש הצלה מעשו "פן יבוא והכני אם על בנים".
תובנות קצרות
- מחניים מול ארבע מאות איש
יעקב יוצא מבית לבן עם ליווי של מלאכים, ותוך רגע שומע על ארבע מאות איש של עשו. המציאות הרוחנית הגבוהה לא מוחקת את הפחד, אלא חיה לצידו. מודל אמיתי: גם מי שמלווה ב"מחנה אלוקים" עדיין דואג, מתכנן, מחלק מחנות. - מסר הכנעה חכם לעשו
"עִם לבן גרתי" – רש"י דורש "תרי"ג מצוות", אבל בפשט: גר, לא אדון. יעקב משדר לעשו: אני לא בא כאיום פוליטי או כלכלי, יש לי מספיק משלי, אני לא מתחרה בך. זו דיפלומטיה חכמה מול מישהו שמרגיש שנגזלה ממנו הבכורה והברכה. - המודל של "קטונתי" בתפילה
יעקב לא אומר "מגיע לי כי הבטחת" אלא להפך: ככל שקיבל יותר חסדים, הוא מרגיש פחות "מגיע לי". זו תפילה בלי תביעה, רק אחיזה בהבטחה יחד עם צניעות פנימית. - "אם על בנים" – פחד של אחריות
הוא לא אומר "פן יהרגוני", אלא "פן יבוא והכני אם על בנים" – הכאב הכי גדול הוא האפשרות שייפגעו הילדים. זו הנהגה של אב ומנהיג: הפחד המרכזי הוא על המחנה, לא על האגו.
