יב וְאֵ֛לֶּה תֹּלְדֹ֥ת יִשְׁמָעֵ֖אל בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁ֨ר יָלְדָ֜ה הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית שִׁפְחַ֥ת שָׂרָ֖ה לְאַבְרָהָֽם׃ יג וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל בִּשְׁמֹתָ֖ם לְתוֹלְדֹתָ֑ם בְּכֹ֤ר יִשְׁמָעֵאל֙ נְבָיֹ֔ת וְקֵדָ֥ר וְאַדְבְּאֵ֖ל וּמִבְשָֽׂם׃ יד וּמִשְׁמָ֥ע וְדוּמָ֖ה וּמַשָּֽׂא׃ טו חֲדַ֣ד וְתֵימָ֔א יְט֥וּר נָפִ֖ישׁ וָקֵֽדְמָה׃ טז אֵ֣לֶּה הֵ֞ם בְּנֵ֤י יִשְׁמָעֵאל֙ וְאֵ֣לֶּה שְׁמֹתָ֔ם בְּחַצְרֵיהֶ֖ם וּבְטִֽירֹתָ֑ם שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר נְשִׂיאִ֖ם לְאֻמֹּתָֽם׃ יז וְאֵ֗לֶּה שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וּשְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּגְוַ֣ע וַיָּ֔מָת וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃ יח וַיִּשְׁכְּנ֨וּ מֵֽחֲוִילָ֜ה עַד־שׁ֗וּר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה אַשּׁ֑וּרָה עַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו נָפָֽל׃
העלייה חותמת את סיפורו של ישמעאל. התורה פותחת: "וְאֵלֶּה תֹּלְדֹ֥ת יִשְׁמָעֵאל בֶּן־אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם" – ישמעאל מוצג גם כבן אברהם, וגם כבנה של הגר המצרית, שפחת שרה, כדי למקם אותו במדויק בתוך ההקשר המשפחתי.
נמנים אחד לאחד שמות בניו של ישמעאל: נביות, קֵדָר, אַדְבְּאֵל, מבשׂם, משמע, דומה, משׂא, חדד, תימא, יטור, נפיש וקדמה. התורה מדגישה: "שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם" – כל אחד נהיה נשיא, ראש לחמולה/עם. הם מתוארים כבעלי חצרים ו"טִירוֹת" – יישובים ומחנות.
לאחר פירוט התולדות מסכמת התורה את חייו של ישמעאל: מאה שלושים ושבע שנה, "וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל־עַמָּיו" – לשון כבוד הדומה ללשון שנאמרה על אברהם. בניו יושבים מ"חֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה" – מרחב מדברי רחב היקף – וחותמת התורה: "עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל".
תובנות מהעלייה
- קיום ההבטחה לישמעאל
כבר בפרשת לֶךְ לְךָ ובברית המילה הובטח לאברהם: "שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים יוֹלִיד". כאן ההבטחה נסגרת – התורה מונה בדיוק שנים עשר נשיאים. ישמעאל איננו "טעות" אלא חלק מתוכנית שיש בה גם לו ברכה ומעמד. - מבנה ספר בראשית – סוגרים קו צדדי לפני העיקרי
קודם מסיימים את "תּוֹלְדוֹת יִשְׁמָעֵאל", ורק אחרי זה ייפתח "אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק". זו שיטה קבועה בבראשית: סוגרים את הענף המשני (כמו תולדות עשו) ואז מתמקדים בקו הנבחר (יצחק, אחר כך יעקב). זה מדגיש: לכל יש מקום, אבל יש קו מרכזי של ברית והמשך הסיפור. - כבוד אישי גם למי שאינו "הנבחר"
למרות שיצחק הוא ממשיך הברית, ישמעאל מקבל: תולדות, רשימת בנים, גיל חיים, וגוויעה "וַיֵּאָסֶף אֶל־עַמָּיו" – לשון המופיעה אצל צדיקים. התורה מכירה בגדולתו ובמעמדו, גם אם הוא לא נושא דגל הסיפור המרכזי. - "עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל" – נבואה שמתגשמת
זה מהדהד את דבר המלאך להגר: "עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן". ישמעאל וצאצאיו חיים במרחב של חיכוך, נוכחות עוצמתית, ועצמאות מול האחים. הביטוי "נָפָל" יכול להישמע כנפילה, אבל בפשט הוא יותר "שוכן, נפרש מול" – עם טון מרומז של עמידה חזיתית. - הזהות המורכבת של ישמעאל
התורה מדגישה: "בן אברהם" וגם "הגר המצרית שפחת שרה". יש כאן שלוש שכבות זהות: בן האבות, בן מצריה, בן שפחה. זה מסביר גם קרבה וגם מרחק – מצד אחד חלק ממשפחת אברהם, מצד שני בקצה, מחוץ לקו ההבטחה.
זו סיומת עדינה לפרשת חיי שרה: סוגרים את סיפור הדור הראשון – אברהם, שרה, ישמעאל – ומכינים את הקרקע לפתיחה החדשה: "אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק".
