כה א וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה׃ ב וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־זִמְרָן֙ וְאֶת־יָקְשָׁ֔ן וְאֶת־מְדָ֖ן וְאֶת־מִדְיָ֑ן וְאֶת־יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת־שֽׁוּחַ׃ ג וְיָקְשָׁ֣ן יָלַ֔ד אֶת־שְׁבָ֖א וְאֶת־דְּדָ֑ן וּבְנֵ֣י דְדָ֔ן הָי֛וּ אַשּׁוּרִ֥ם וּלְטוּשִׁ֖ים וּלְאֻמִּֽים׃ ד וּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֙פֶר֙ וַחֲנֹ֔ךְ וַאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כָּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה׃ ה וַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ לְיִצְחָֽק׃ ו וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃ ז וְאֵ֗לֶּה יְמֵ֛י שְׁנֵֽי־חַיֵּ֥י אַבְרָהָ֖ם אֲשֶׁר־חָ֑י מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וְשִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְחָמֵ֥שׁ שָׁנִֽים׃ ח וַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מָת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃ ט וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל־שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן־צֹ֙חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃ י הַשָּׂדֶ֛ה אֲשֶׁר־קָנָ֥ה אַבְרָהָ֖ם מֵאֵ֣ת בְּנֵי־חֵ֑ת שָׁ֛מָּה קֻבַּ֥ר אַבְרָהָ֖ם וְשָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃ יא וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ מ֣וֹת אַבְרָהָ֔ם וַיְבָ֥רֶךְ אֱלֹהִ֖ים אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיֵּ֣שֶׁב יִצְחָ֔ק עִם־בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִֽי׃
אחרי סיפור נישואי יצחק ורבקה, התורה מספרת שאברהם נושא אישה נוספת, קְטוּרָה, והיא יולדת לו שישה בנים: זמרן, יקשן, מדן, מדין, ישבק ושוח. התורה מפרטת גם את בני הדורות הבאים – בני יקשן (שבא ודדן), בני דדן (אשורים, לטושים ולאומים), ובני מדין (עֵיפָה, עֵפֶר, חנוך, אֲבִידָע ואלדעָה) – כולם נקראים "בני קטורה".
אברהם קובע בפירוש את ממשיך הדרך: "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לּוֹ לְיִצְחָק". לבני הפילגשים הוא נותן מתנות, אבל עוד בחייו הוא שולח אותם מזרחה, "קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם", הרחק מיצחק, כדי שלא תהיה מחלוקת על ההמשך.
התורה מסכמת את חיי אברהם: מאה שבעים וחמש שנה. הוא מת "בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ" ונאסף אל עמיו. יצחק וישמעאל קוברים אותו יחד במערת המכפלה, בשדה שעפרון החיתי מכר לאברהם – אותו מקום שבו קבר קודם את שרה. אחרי מותו, אלוהים מברך את יצחק בנו, ויצחק מתיישב באזור באר לחי רואי.
תובנות מהעלייה
- קטורה וסגירת מעגל
חז"ל מזהים את קטורה עם הגר, שחזרה ונישאה לאברהם אחרי שנים של פרידה. גם אם זו דרשת חז"ל ולא פשט, הרעיון חזק: חיי אברהם מסתיימים עם תיקון וחיבור מחודש למה שנראה פעם כפרק סגור ושבור. - כל אשר לו – ליצחק
"אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ" הוא לא רק כסף ונכסים, אלא גם המשך השליחות הרוחנית, ברית הארץ, ההבטחה והחזון. אין כאן עמימות – יצחק הוא נושא הדגל, בעוד בני הפילגשים מקבלים מתנות אך לא את מרכז המורשת. - המתנות לבני הפילגשים
אברהם לא מתעלם מבניו האחרים – הוא נותן להם מתנות ושולח אותם לדרכם. מצד אחד הוא מגן על יצחק מפיצול הירושה והשליחות, ומצד שני נותן מקום וכבוד לזרעים נוספים שיֵצאו ממנו בעולם. זה שילוב של גבול ברור עם נדיבות. - "שיבה טובה… זקן ושבע"
שלושה תיאורים: שיבה טובה, זקן, שבע. לא רק אריכות ימים, אלא תחושת מלאות – אין תחושת "נשאר לי עוד להספיק". זו תכלית של חיים שלמים: לא רק לחיות הרבה שנים, אלא להגיע למצב של שביעה פנימית. - יצחק וישמעאל יחד בהלוויה
הקבורה המשותפת של יצחק וישמעאל מרמזת על פי חז"ל שישמעאל שב בתשובה, ומקבל את הנהגת יצחק. דווקא רגע המוות של אברהם חושף איחוי מסוים בתוך הסיפור המשפחתי. - המשך הברכה – בלי ואקום
מיד אחרי פטירת אברהם: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ". אין רגע ריק. הברכה עוברת דור, והסיפור ממשיך – המסר: אדם גדול הולך, אבל הדרך והברכה צריכות להמשיך דרך מי שמוכן לשאת אותן.
