פרשת לך לך – עלייה חמישית

כא וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־סְדֹ֖ם אֶל־אַבְרָ֑ם תֶּן־לִ֣י הַנֶּ֔פֶשׁ וְהָרְכֻ֖שׁ קַֽח־לָֽךְ׃ כב וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָ֖ם אֶל־מֶ֣לֶךְ סְדֹ֑ם הֲרִימֹ֨תִי יָדִ֤י אֶל־יְדוָד֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ כג אִם־מִחוּט֙ וְעַ֣ד שְׂרֽוֹךְ־נַ֔עַל וְאִם־אֶקַּ֖ח מִכָּל־אֲשֶׁר־לָ֑ךְ וְלֹ֣א תֹאמַ֔ר אֲנִ֖י הֶעֱשַׁ֥רְתִּי אֶת־אַבְרָֽם׃ כד בִּלְעָדַ֗י רַ֚ק אֲשֶׁ֣ר אָֽכְל֣וּ הַנְּעָרִ֔ים וְחֵ֙לֶק֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָלְכ֖וּ אִתִּ֑י עָנֵר֙ אֶשְׁכֹּ֣ל וּמַמְרֵ֔א הֵ֖ם יִקְח֥וּ חֶלְקָֽם׃ טו א אַחַ֣ר ׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הָיָ֤ה דְבַר־יְדוָד֙ אֶל־אַבְרָ֔ם בַּֽמַּחֲזֶ֖ה לֵאמֹ֑ר אַל־תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם אָנֹכִי֙ מָגֵ֣ן לָ֔ךְ שְׂכָרְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃ ב וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֗ם אֲדֹנָ֤י יֱדוִד֙ מַה־תִּתֶּן־לִ֔י וְאָנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן־מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר׃ ג וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֔ם הֵ֣ן לִ֔י לֹ֥א נָתַ֖תָּה זָ֑רַע וְהִנֵּ֥ה בֶן־בֵּיתִ֖י יוֹרֵ֥שׁ אֹתִֽי׃ ד וְהִנֵּ֨ה דְבַר־יְדוָ֤ד אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א יִֽירָשְׁךָ֖ זֶ֑ה כִּי־אִם֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ ה֖וּא יִֽירָשֶֽׁךָ׃ ה וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ׃ ו וְהֶאֱמִ֖ן בַּֽידוָ֑ד וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לּ֖וֹ צְדָקָֽה׃

מלך סדום מבקש עסקאות: "תן־לי הנפש והרכוש קח־לך" (בראשית יד, כא). אברם עונה בנחרצות ערכית: "הרימתי ידי אל ידוד אל עליון קנה שמים וארץ" ומוסיף "אם־מחוט ועד שרוך־נעל… ולא תאמר אני העשרתי את אברם" (בראשית יד, כב–כג). הוא דואג ביושר לשותפיו: "ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם" (בראשית יד, כד). מיד לאחר מכן בא דיבור של נחמה והבטחה: "אל־תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד" (בראשית טו, א). אברם מעלה את כאב העריריות, והקב"ה מבטיח יורש מזרעו ומוציאו החוצה: "הבט־נא השמימה וספור הכוכבים… כה יהיה זרעך" (בראשית טו, ה). הפסוק חותם: "והאמן בידוד ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו, ו).

תובנות מאירות עיניים

• עושר עם עמוד שדרה: סירובו של אברם לרכוש סדום מבוסס על שבועה פומבית "הֲרִימֹ֨תִי יָדִ֤י אֶל־יְדוָד֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ" (בראשית יד, כב). רעיון פרשני: הוא מבכר עצמאות מוסרית על פני תלות תדמיתית בנותן הכסף.
• קו דק בין אישיות לציבור: "אם־מחוט ועד שרוך־נעל" (בראשית יד, כג) מצייר רף אפס של לקיחה לעצמו, אך מיד "בלעדי רק אשר אכלו הנערים… הם יקחו חלקם" (בראשית יד, כד). רעיון פרשני: מנהיג רוחני מקפיד ביתר על עצמו, ובד בבד נוהג צדק עם שותפיו ועם עובדיו.
• "אנכי מגן לך": לאחר קרב לילי מסוכן, הדיבור האלוהי פוגש את אברם בדיוק במקום הפגיעות – מגן וביטחון (בראשית טו, א). רעיון פרשני: ההבטחה מדברת בשפת החוויה שעבר.
• שכר מול שלל: "שכרך הרבה מאד" (בראשית טו, א) מגיע סמוך לסירוב השלל. רעיון פרשני: יש הבדל בין הון שנצבר מיחסים מסוכנים לבין שכר הניתן מהשגחה; הראשון מטיל צל, השני מוסיף אור.
• כוכבים כמדד תודעה: "הבט־נא השמימה… אם־תוכל לספור" (בראשית טו, ה). רעיון פרשני: לא רק הבטחת ריבוי, אלא גם אימון ביכולת לראות גדול מן הנראה.
• "והאמין… ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו, ו): הקרדיט הוא לאמון. רעיון פרשני: האתגר אינו רק לצעוד לארץ, אלא גם להאמין בזרע שעדיין אינו נראה; זה נחשב.