פרשת לך לך – עלייה רביעית

יד א וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ אַמְרָפֶ֣ל מֶֽלֶךְ־שִׁנְעָ֔ר אַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר כְּדָרְלָעֹ֙מֶר֙ מֶ֣לֶךְ עֵילָ֔ם וְתִדְעָ֖ל מֶ֥לֶךְ גּוֹיִֽם׃ ב עָשׂ֣וּ מִלְחָמָ֗ה אֶת־בֶּ֙רַע֙ מֶ֣לֶךְ סְדֹ֔ם וְאֶת־בִּרְשַׁ֖ע מֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֑ה שִׁנְאָ֣ב ׀ מֶ֣לֶךְ אַדְמָ֗ה וְשֶׁמְאֵ֙בֶר֙ מֶ֣לֶךְ (צביים) [צְבוֹיִ֔ים] וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִיא־צֹֽעַר׃ ג כָּל־אֵ֙לֶּה֙ חָֽבְר֔וּ אֶל־עֵ֖מֶק הַשִּׂדִּ֑ים ה֖וּא יָ֥ם הַמֶּֽלַח׃ ד שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה עָבְד֖וּ אֶת־כְּדָרְלָעֹ֑מֶר וּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה מָרָֽדוּ׃ ה וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה בָּ֣א כְדָרְלָעֹ֗מֶר וְהַמְּלָכִים֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֤וּ אֶת־רְפָאִים֙ בְּעַשְׁתְּרֹ֣ת קַרְנַ֔יִם וְאֶת־הַזּוּזִ֖ים בְּהָ֑ם וְאֵת֙ הָֽאֵימִ֔ים בְּשָׁוֵ֖ה קִרְיָתָֽיִם׃ ו וְאֶת־הַחֹרִ֖י בְּהַרְרָ֣ם שֵׂעִ֑יר עַ֚ד אֵ֣יל פָּארָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּדְבָּֽר׃ ז וַ֠יָּשֻׁבוּ וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־עֵ֤ין מִשְׁפָּט֙ הִ֣וא קָדֵ֔שׁ וַיַּכּ֕וּ אֶֽת־כָּל־שְׂדֵ֖ה הָעֲמָלֵקִ֑י וְגַם֙ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בְּחַֽצְצֹ֥ן תָּמָֽר׃ ח וַיֵּצֵ֨א מֶֽלֶךְ־סְדֹ֜ם וּמֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֗ה וּמֶ֤לֶךְ אַדְמָה֙ וּמֶ֣לֶךְ (צביים) [צְבוֹיִ֔ם] וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִוא־צֹ֑עַר וַיַּֽעַרְכ֤וּ אִתָּם֙ מִלְחָמָ֔ה בְּעֵ֖מֶק הַשִּׂדִּֽים׃ ט אֵ֣ת כְּדָרְלָעֹ֜מֶר מֶ֣לֶךְ עֵילָ֗ם וְתִדְעָל֙ מֶ֣לֶךְ גּוֹיִ֔ם וְאַמְרָפֶל֙ מֶ֣לֶךְ שִׁנְעָ֔ר וְאַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר אַרְבָּעָ֥ה מְלָכִ֖ים אֶת־הַחֲמִשָּֽׁה׃ י וְעֵ֣מֶק הַשִׂדִּ֗ים בֶּֽאֱרֹ֤ת בֶּאֱרֹת֙ חֵמָ֔ר וַיָּנֻ֛סוּ מֶֽלֶךְ־סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה וַיִּפְּלוּ־שָׁ֑מָּה וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים הֶ֥רָה נָּֽסוּ׃ יא וַ֠יִּקְחוּ אֶת־כָּל־רְכֻ֨שׁ סְדֹ֧ם וַעֲמֹרָ֛ה וְאֶת־כָּל־אָכְלָ֖ם וַיֵּלֵֽכוּ׃ יב וַיִּקְח֨וּ אֶת־ל֧וֹט וְאֶת־רְכֻשׁ֛וֹ בֶּן־אֲחִ֥י אַבְרָ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב בִּסְדֹֽם׃ יג וַיָּבֹא֙ הַפָּלִ֔יט וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְרָ֣ם הָעִבְרִ֑י וְהוּא֩ שֹׁכֵ֨ן בְּאֵֽלֹנֵ֜י מַמְרֵ֣א הָאֱמֹרִ֗י אֲחִ֤י אֶשְׁכֹּל֙ וַאֲחִ֣י עָנֵ֔ר וְהֵ֖ם בַּעֲלֵ֥י בְרִית־אַבְרָֽם׃ יד וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑יו וַיָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֔וֹת וַיִּרְדֹּ֖ף עַד־דָּֽן׃ טו וַיֵּחָלֵ֨ק עֲלֵיהֶ֧ם ׀ לַ֛יְלָה ה֥וּא וַעֲבָדָ֖יו וַיַּכֵּ֑ם וַֽיִּרְדְּפֵם֙ עַד־חוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר מִשְּׂמֹ֖אל לְדַמָּֽשֶׂק׃ טז וַיָּ֕שֶׁב אֵ֖ת כָּל־הָרְכֻ֑שׁ וְגַם֩ אֶת־ל֨וֹט אָחִ֤יו וּרְכֻשׁוֹ֙ הֵשִׁ֔יב וְגַ֥ם אֶת־הַנָּשִׁ֖ים וְאֶת־הָעָֽם׃ יז וַיֵּצֵ֣א מֶֽלֶךְ־סְדֹם֮ לִקְרָאתוֹ֒ אַחֲרֵ֣י שׁוּב֗וֹ מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת־כְּדָר־לָעֹ֔מֶר וְאֶת־הַמְּלָכִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ אֶל־עֵ֣מֶק שָׁוֵ֔ה ה֖וּא עֵ֥מֶק הַמֶּֽלֶךְ׃ יח וּמַלְכִּי־צֶ֙דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵ֥ל עֶלְיֽוֹן׃ יט וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ וַיֹּאמַ֑ר בָּר֤וּךְ אַבְרָם֙ לְאֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ כ וּבָרוּךְ֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן אֲשֶׁר־מִגֵּ֥ן צָרֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־ל֥וֹ מַעֲשֵׂ֖ר מִכֹּֽל׃

המקרא מציב חזית בינלאומית: "אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת־הַחֲמִשָּׁה" (בראשית יד, ט). מרד מלכי הכיכר מוביל למסע כיבוש ארוך של כדרלעומר ובעלי בריתו, אשר לוכדים גם את לוט "וְאֶת־רְכֻשׁוֹ" (בראשית יד, יב). אברם נחלץ: "וַיָּרֶק אֶת־חֲנִיכָיו… שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת" ו"רָדַף עַד־דָּן" (בראשית יד, יד), "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה… וַיַּכֵּם" (בראשית יד, טו) ומציל "אֵת כָּל־הָרְכֻשׁ… וְגַם אֶת־הַנָּשִׁים וְאֶת־הָעָם" (בראשית יד, טז). בשובו פוגשים בו שני מלכים: מלך סדום, ומלכי־צדק מלך שלם "וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן" המברך "בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (בראשית יד, יח–יט), ואברם משיב לו "מַעֲשֵׂר מִכֹּל" (בראשית יד, כ).

תובנות מאירות עיניים

• כרונולוגיה של מרד וכיבוש: "שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ… וּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ. וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" (בראשית יד, ד–ה). רעיון פרשני: מדרג הזמן מדגיש שמלחמות אינן נולדות ביום אחד – הן תולדה של תהליכים מדיניים.
• "אַבְרָם הָעִבְרִי" (בראשית יד, יג): כינוי זה מציב את אברם כמי שעומד "מעבר" – גאוגרפי, תרבותי ומוסרי. זהו רעיון פרשני.
• טקטיקה ולא רק גבורה: "וַיֵּחָלֵק… לַיְלָה" (בראשית יד, טו) – ניצחון שנולד מתבונה מבצעית ולא מכוח גולמי. רעיון פרשני: אמונה איננה תחליף לאסטרטגיה, אלא כוחה מתבטא גם בתכנון.
• הצלה כוללת: לא רק רכוש, אלא גם "הַנָּשִׁים וְהָעָם" (בראשית יד, טז). רעיון פרשני: מלחמה מוצדקת נמדדת ביכולתה להשיב בני אדם לחירותם.
• שני מפגשים, שתי שפות: מלך סדום יבקש בהמשך את האנשים, ומלכי־צדק פותח בברכה "קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (בראשית יד, יט). רעיון פרשני: בין לשון קניין חומרי ללשון קניין שמים וארץ נבחנת זהותו של אברם.
• לחם ויין: "הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן" (בראשית יד, יח). רעיון פרשני: מחווה של שלום ותודה לאחר קרב – יסוד לעבודת ה' המוחשית הבאה מן היומיומי.
• גיאוגרפיה כקריאה מוסרית: "עֵמֶק הַשִּׂדִּים… בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר" (בראשית יד, י) – הטופוגרפיה והסכנות שבה נעשות רקע לבחירות אנושיות ולשקיעתן. רעיון פרשני.
• ברכה שממקמת: "בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן" (בראשית יד, יט) מעגן את הניצחון במקורו. רעיון פרשני: גם בשדה הקרב, הזהות נקבעת על ידי מי שמברך ומי שמבורך.