פרשת לך לך – עלייה שלישית

ה וְגַם־לְל֔וֹט הַהֹלֵ֖ךְ אֶת־אַבְרָ֑ם הָיָ֥ה צֹאן־וּבָקָ֖ר וְאֹהָלִֽים׃ ו וְלֹא־נָשָׂ֥א אֹתָ֛ם הָאָ֖רֶץ לָשֶׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו כִּֽי־הָיָ֤ה רְכוּשָׁם֙ רָ֔ב וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ לָשֶׁ֥בֶת יַחְדָּֽו׃ ז וַֽיְהִי־רִ֗יב בֵּ֚ין רֹעֵ֣י מִקְנֵֽה־אַבְרָ֔ם וּבֵ֖ין רֹעֵ֣י מִקְנֵה־ל֑וֹט וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י אָ֖ז יֹשֵׁ֥ב בָּאָֽרֶץ׃ ח וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־ל֗וֹט אַל־נָ֨א תְהִ֤י מְרִיבָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔יךָ וּבֵ֥ין רֹעַ֖י וּבֵ֣ין רֹעֶ֑יךָ כִּֽי־אֲנָשִׁ֥ים אַחִ֖ים אֲנָֽחְנוּ׃ ט הֲלֹ֤א כָל־הָאָ֙רֶץ֙ לְפָנֶ֔יךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵעָלָ֑י אִם־הַשְּׂמֹ֣אל וְאֵימִ֔נָה וְאִם־הַיָּמִ֖ין וְאַשְׂמְאִֽילָה׃ י וַיִּשָּׂא־ל֣וֹט אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן כִּ֥י כֻלָּ֖הּ מַשְׁקֶ֑ה לִפְנֵ֣י ׀ שַׁחֵ֣ת יְדוָ֗ד אֶת־סְדֹם֙ וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה כְּגַן־יְדוָד֙ כְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה צֹֽעַר׃ יא וַיִּבְחַר־ל֣וֹ ל֗וֹט אֵ֚ת כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּסַּ֥ע ל֖וֹט מִקֶּ֑דֶם וַיִּפָּ֣רְד֔וּ אִ֖ישׁ מֵעַ֥ל אָחִֽיו׃ יב אַבְרָ֖ם יָשַׁ֣ב בְּאֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן וְל֗וֹט יָשַׁב֙ בְּעָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיֶּאֱהַ֖ל עַד־סְדֹֽם׃ יג וְאַנְשֵׁ֣י סְדֹ֔ם רָעִ֖ים וְחַטָּאִ֑ים לַידוָ֖ד מְאֹֽד׃ יד וַֽידוָ֞ד אָמַ֣ר אֶל־אַבְרָ֗ם אַחֲרֵי֙ הִפָּֽרֶד־ל֣וֹט מֵֽעִמּ֔וֹ שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֙יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מִן־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה שָׁ֑ם צָפֹ֥נָה וָנֶ֖גְבָּה וָקֵ֥דְמָה וָיָֽמָּה׃ טו כִּ֧י אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃ טז וְשַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר ׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה׃ יז ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ בָּאָ֔רֶץ לְאָרְכָּ֖הּ וּלְרָחְבָּ֑הּ כִּ֥י לְךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃ יח וַיֶּאֱהַ֣ל אַבְרָ֗ם וַיָּבֹ֛א וַיֵּ֛שֶׁב בְּאֵלֹנֵ֥י מַמְרֵ֖א אֲשֶׁ֣ר בְּחֶבְר֑וֹן וַיִּֽבֶן־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַֽידוָֽד׃

ריב כלכלי גובר בין רועי אברם ורועי לוט, ואברם מציע שלום: "אַל־נָא תְהִי מְרִיבָה… כִּֽי־אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ" (בראשית יג, ח). לוט בוחר את "כָּל־כִּכַּר הַיַּרְדֵּן… כְּגַן־יְדוָד כְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם" (בראשית יג, י–יא) ומתקרב לסדום, ש"‏וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַידוָד מְאֹד" (בראשית יג, יג). אחר ההיפרדות מופיעה הבטחה רחבה: "שָׂא נָא עֵינֶיךָ… צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה" (בראשית יג, יד), "‏כִּי אֶת־כָּל־הָאָרֶץ… לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד־עוֹלָם" (בראשית יג, טו), והבטחת זרע "כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (בראשית יג, טז). הציווי חותם: "ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ בָּאָ֔רֶץ לְאָרְכָּ֖הּ וּלְרָחְבָּ֑הּ" (בראשית יג, יז), ואברם יושב באלוני ממרא ובונה שם מזבח (בראשית יג, יח).

תובנות מאירות עיניים

• שלום קודם לחלוקה: אברם פותח ב"אַל־נָא תְהִי מְרִיבָה" (בראשית יג, ח). רעיון פרשני: לפעמים פשרה מרחבית היא תנאי לצמיחה נפשית ורוחנית.
• ראייה מול הבטחה: לוט "וַיִּשָּׂא… אֶת־עֵינָיו" ובוחר את המושקה כעת (בראשית יג, י), בעוד אברם נושא עיניים בעקבות דיבור ה' (בראשית יג, יד). רעיון פרשני: יש בחירה על פי שפע רגעי ויש הליכה על פי עתיד מובטח.
• קרבה מסוכנת לשפע: "‏וַיֶּאֱהַ֖ל עַד־סְדֹם" (בראשית יג, יב) נושאת עמה אזהרה, שהרי "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים…" (בראשית יג, יג). רעיון פרשני: לא כל ירק עדן הוא גן עדן.
• ארבע רוחות ההבטחה: "צָפֹנָה… נֶגְבָּה… קֵדְמָה… יָמָּה" (בראשית יג, יד). רעיון פרשני: ההבטחה מקיפה את כל הכיוונים כדי לעקור מן הלב תחושת מחסור אחרי פרידה.
• "כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (בראשית יג, טז): דימוי כפול של ריבוי ושפלות. רעיון פרשני: ריבוי ישראל תלוי גם בענוות היסוד שלהם.
• "ק֚וּם הִתְהַלֵּךְ" (בראשית יג, יז): ציווי של תנועה. רעיון פרשני: ההבטחה אינה נמסרת לשוכבים אלא להולכים; הפסיעה היא חלק מן הקניין.
• מזבח בחברון: "וַיִּבֶן־שָׁם מִזְבֵּחַ" (בראשית יג, יח). רעיון פרשני: בכל תחנה במסע – בונים מוקד של תודה וקוראים בשם ה'.