יד וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד׃ טו וַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלְל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה׃ טז וּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי־ל֤וֹ צֹאן־וּבָקָר֙ וַחֲמֹרִ֔ים וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים׃ יז וַיְנַגַּ֨ע יְדוָ֧ד ׀ אֶת־פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת־בֵּית֑וֹ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם׃ יח וַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙ לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֚מָּה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא׃ יט לָמָ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ׃ כ וַיְצַ֥ו עָלָ֛יו פַּרְעֹ֖ה אֲנָשִׁ֑ים וַֽיְשַׁלְּח֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ׃ יג א וַיַּעַל֩ אַבְרָ֨ם מִמִּצְרַ֜יִם ה֠וּא וְאִשְׁתּ֧וֹ וְכָל־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְל֥וֹט עִמּ֖וֹ הַנֶּֽגְבָּה׃ ב וְאַבְרָ֖ם כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד בַּמִּקְנֶ֕ה בַּכֶּ֖סֶף וּבַזָּהָֽב׃ ג וַיֵּ֙לֶךְ֙ לְמַסָּעָ֔יו מִנֶּ֖גֶב וְעַד־בֵּֽית־אֵ֑ל עַד־הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־הָ֨יָה שָׁ֤ם (אהלה) [אָֽהֳלוֹ֙] בַּתְּחִלָּ֔ה בֵּ֥ין בֵּֽית־אֵ֖ל וּבֵ֥ין הָעָֽי׃ ד אֶל־מְקוֹם֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָ֑ה וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְדוָֽד׃
הסיפור במצרים מגיע לשיאו: שרי פרעה לוקחים את שרי לבית פרעה, ואברם מתברך ברכוש רב בעבורה. אך ההשגחה מתערבת: "וַיְנַגַּע יְדוָד ׀ אֶת־פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת־בֵּיתוֹ עַל־דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם" (בראשית יב, יז). פרעה מוכיח את אברם ושולח אותו "וְאֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ" (בראשית יב, כ). משם אברם שב צפונה "הַנֶּגְבָּה" עד בית אל, חוזר "אֶל־מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר־עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה" ושם "וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְדוָד" (בראשית יג, ד).
תובנות מאירות עיניים
- מראה מוסרי זר: פרעה שואל את אברם "לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא" (בראשית יב, יט). רעיון פרשני: לפעמים התוכחה מגיעה ממקום שאיננו מצפים לו, והאתגר הוא לשמוע את האמת גם מבחוץ.
- השגחה על קדושת הבית: המכה באה בדיוק על "דְּבַר שָׂרַי" (בראשית יב, יז), ומגינה על ברית הנישואין עוד לפני מתן תורה. זהו רעיון פרשני המודגש בבחירת המוקד של הפגיעה.
- עושר כמבחן המשך: "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב" (בראשית יג, ב). רעיון פרשני: הרכוש איננו סיום הפרשה אלא פתח למתח הבא עם לוט ולשאלת השימוש בברכה.
- תשובה למקום הראשון: השיבה "אֶל־מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ… בָּרִאשֹׁנָה" וקריאה "בְּשֵׁם יְדוָד" (בראשית יג, ד) מציירות תיקון מסלול. רעיון פרשני: אחרי סיבוב מורכב במצרים חוזרים לנקודת היסוד ומחדשים את הייעוד.
- דיבור שמסכן ודיבור שמקדש: מול "אִמְרִי־נָא אֲחֹתִי אָתְּ" מן העלייה הקודמת עומד כאן "וַיִּקְרָא… בְּשֵׁם יְדוָד" (בראשית יג, ד). רעיון פרשני: המילה יכולה גם להסתיר וגם לגלות; האתגר הוא להעמיד את הדיבור לשירות הברכה.
- יציאה מכובדת: "וַיְצַו… פַּרְעֹה אֲנָשִׁים… וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ" (בראשית יב, כ). רעיון פרשני: גם כשנכשלנו בניואנסים, שמירת שמים מסובבת שהפרידה תהיה בלי חרפה, כדי לפנות מקום לפרקים הבאים בשליחות.
