פרשת מצורע – עלייה ראשונה

 יד א וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב זֹ֤את תִּֽהְיֶה֙ תּוֹרַ֣ת הַמְּצֹרָ֔ע בְּי֖וֹם טָהֳרָת֑וֹ וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃ ג וְיָצָא֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶל־מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה נִרְפָּ֥א נֶֽגַע־הַצָּרַ֖עַת מִן־הַצָּרֽוּעַ׃ ד וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְלָקַ֧ח לַמִּטַּהֵ֛ר שְׁתֵּֽי־צִפֳּרִ֥ים חַיּ֖וֹת טְהֹר֑וֹת וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב׃ ה וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְשָׁחַ֖ט אֶת־הַצִּפּ֣וֹר הָאֶחָ֑ת אֶל־כְּלִי־חֶ֖רֶשׂ עַל־מַ֥יִם חַיִּֽים׃ ו אֶת־הַצִּפֹּ֤ר הַֽחַיָּה֙ יִקַּ֣ח אֹתָ֔הּ וְאֶת־עֵ֥ץ הָאֶ֛רֶז וְאֶת־שְׁנִ֥י הַתּוֹלַ֖עַת וְאֶת־הָאֵזֹ֑ב וְטָבַ֨ל אוֹתָ֜ם וְאֵ֣ת ׀ הַצִּפֹּ֣ר הַֽחַיָּ֗ה בְּדַם֙ הַצִּפֹּ֣ר הַשְּׁחֻטָ֔ה עַ֖ל הַמַּ֥יִם הַֽחַיִּֽים׃ ז וְהִזָּ֗ה עַ֧ל הַמִּטַּהֵ֛ר מִן־הַצָּרַ֖עַת שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְטִ֣הֲר֔וֹ וְשִׁלַּ֛ח אֶת־הַצִּפֹּ֥ר הַֽחַיָּ֖ה עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶֽה׃ ח וְכִבֶּס֩ הַמִּטַּהֵ֨ר אֶת־בְּגָדָ֜יו וְגִלַּ֣ח אֶת־כָּל־שְׂעָר֗וֹ וְרָחַ֤ץ בַּמַּ֙יִם֙ וְטָהֵ֔ר וְאַחַ֖ר יָב֣וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וְיָשַׁ֛ב מִח֥וּץ לְאָהֳל֖וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ ט וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י יְגַלַּ֣ח אֶת־כָּל־שְׂעָר֗וֹ אֶת־רֹאשׁ֤וֹ וְאֶת־זְקָנוֹ֙ וְאֵת֙ גַּבֹּ֣ת עֵינָ֔יו וְאֶת־כָּל־שְׂעָר֖וֹ יְגַלֵּ֑חַ וְכִבֶּ֣ס אֶת־בְּגָדָ֗יו וְרָחַ֧ץ אֶת־בְּשָׂר֛וֹ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵֽר׃ י וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י יִקַּ֤ח שְׁנֵֽי־כְבָשִׂים֙ תְּמִימִ֔ים וְכַבְשָׂ֥ה אַחַ֛ת בַּת־שְׁנָתָ֖הּ תְּמִימָ֑ה וּשְׁלֹשָׁ֣ה עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן וְלֹ֥ג אֶחָ֖ד שָֽׁמֶן׃ יא וְהֶעֱמִ֞יד הַכֹּהֵ֣ן הַֽמְטַהֵ֗ר אֵ֛ת הָאִ֥ישׁ הַמִּטַּהֵ֖ר וְאֹתָ֑ם לִפְנֵ֣י יְדוָ֔ד פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ יב וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן אֶת־הַכֶּ֣בֶשׂ הָאֶחָ֗ד וְהִקְרִ֥יב אֹת֛וֹ לְאָשָׁ֖ם וְאֶת־לֹ֣ג הַשָּׁ֑מֶן וְהֵנִ֥יף אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְדוָֽד׃

פרשת מצורע פותחת בפסוקים העוסקים בטקס טהרת המצורע לאחר שהבריא ממחלתו. זהו תהליך מפורט ומורכב, שמערב גם טקסים סמליים וגם קורבנות בבית המקדש.

🕊️ סיכום עיקרי העלייה:

1. תחילת תהליך הטהרה (פס' א–ג):
   המצורע מובא אל הכהן שניגש אליו מחוץ למחנה, ובודק האם נרפא מהצרעת.
2. טקס הציפורים (פס' ד–ז):
   אם המצורע טהור – יש להביא:
   • שתי ציפורים חיות טהורות
   • עץ ארז, אזוב, ושני תולעת
   • אחת הציפורים נשחטת על מים חיים, ובדם שלה נטבלים הציפור השנייה והעצים.
   • לאחר מכן מזה הכהן על המצורע 7 פעמים – ומשלח את הציפור החיה לחופשי.
3. שלב ההיטהרות (פס' ח–ט):
   • המצורע מכבס את בגדיו, מתגלח כולו, רוחץ – ואז חוזר למחנה אך לא לביתו, אלא שוהה 7 ימים מחוץ לאוהלו.
   • ביום השביעי הוא מתגלח שוב, כולל ראש, זקן וגבות – ורוחץ שוב כדי להיטהר.
4. ביום השמיני (פס' י–יב):
   • מביא שלושה קורבנות: שני כבשים וכבשה, וכן שלושה עשרונים סולת עם שמן, ולוג שמן נוסף.
   • הכהן מעמיד את האדם עם הקורבנות בפתח אוהל מועד, ומניף את האשם עם לוג השמן כתנופה.

🕯️ רעיון לפרשת השבוע:

מדוע דווקא ציפורים?
חז"ל מסבירים (ערכין ט"ז) שהצרעת באה בעיקר על לשון הרע – ולכן בטהרתו של המצורע משתמשים בציפורים, שמפטפטות ומצייצות כל הזמן – רמז לתיקון הדיבור.
גם האזוב – צמח שפל – מול עץ הארז הגבוה, מזכירים את תיקון הגאווה והחזרה לענווה.

🧠 נקודה להתבוננות:
לפעמים רק כשאדם יוצא "מחוץ למחנה", אל השקט ואל ההתבוננות, הוא מסוגל להתרפא באמת. ומשם – אפשר לחזור, מטוהר ומחוזק.