פרשת מצורע – עלייה שביעית

כט וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י תִּֽקַּֽח־לָהּ֙ שְׁתֵּ֣י תֹרִ֔ים א֥וֹ שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י יוֹנָ֑ה וְהֵבִיאָ֤ה אוֹתָם֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ ל וְעָשָׂ֤ה הַכֹּהֵן֙ אֶת־הָאֶחָ֣ד חַטָּ֔את וְאֶת־הָאֶחָ֖ד עֹלָ֑ה וְכִפֶּ֨ר עָלֶ֤יהָ הַכֹּהֵן֙ לִפְנֵ֣י יְדוָ֔ד מִזּ֖וֹב טֻמְאָתָֽהּ׃ לא וְהִזַּרְתֶּ֥ם אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִטֻּמְאָתָ֑ם וְלֹ֤א יָמֻ֙תוּ֙ בְּטֻמְאָתָ֔ם בְּטַמְּאָ֥ם אֶת־מִשְׁכָּנִ֖י אֲשֶׁ֥ר בְּתוֹכָֽם׃ לב זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַזָּ֑ב וַאֲשֶׁ֨ר תֵּצֵ֥א מִמֶּ֛נּוּ שִׁכְבַת־זֶ֖רַע לְטָמְאָה־בָֽהּ׃ לג וְהַדָּוָה֙ בְּנִדָּתָ֔הּ וְהַזָּב֙ אֶת־זוֹב֔וֹ לַזָּכָ֖ר וְלַנְּקֵבָ֑ה וּלְאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִשְׁכַּ֖ב עִם־טְמֵאָֽה׃

✨ שבת שלום! ✨

העלייה השביעית מסיימת את רצף ההלכות המורכבות של פרשות תזריע ומצורע – ומביאה אותנו אל שיא הרעיון של טהרת הגוף והמחנה.

🔄 סיום טהרת הזבה:

• ביום השמיני לאחר שספרה שבעה נקיים, האישה הזבה מביאה:
  • שתי תורים או שני בני יונה
  • אחד לקרבן חטאת
  • אחד לקרבן עולה

הכהן מקריב אותם לפתח אוהל מועד, וכך הוא מכפר עליה לפני ה׳.

⚠️ אזהרה כללית:

"והִזַּרְתֶּם את בני ישראל מטומאתם…"

הפסוקים מדגישים את החשיבות בשמירה על קדושת המחנה.
עם ישראל נדרש לזהירות מרובה בענייני טומאה – לא רק מפני הסכנה האישית, אלא מפני ההשפעה על המקדש והשכינה שבתוכם.

📜 סיכום:

"זֹאת תּוֹרַת הַזָּב…"

הפסוקים החותמים מסכמים את כל הדינים:

• זב
• בעל קרי
• נידה
• זבה
• איש ששוכב עם נידה

💡 רעיון לחיים:

בפרשות הללו אנו לומדים שהטומאה היא לא חטא, אלא מצב שמצריך רגישות, מודעות, והכנה לקראת הקודש.
השיא מגיע באזהרה: אם לא ניזהר בטומאות, אנחנו פוגעים בשכינה שבתוכנו.
המקדש לא רק בירושלים – אלא בכל אחד מאיתנו.

🔯 שבת של טהרה פנימית

שבת זו היא הזדמנות לעצור, להתבונן על חיי הגוף והרוח שלנו, ולשאול:

איך אני מזכך את עצמי כדי שהשכינה תשרה בתוכי?

שבת שלום ומבורך! 🕊️