כא א וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם׃ ב כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם׃ ג אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ׃ ד אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ׃ ה וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי׃ ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם׃ {ס} ז וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים׃ ח אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר (לא) [לוֹ] יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ׃ ט וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ׃ י אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע׃ יא וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף׃ {ס} יב מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת׃ יג וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה׃ {ס} יד וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת׃ {ס} טו וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת׃ טז וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת׃ {ס} יז וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת׃ {ס} יח וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב׃ יט אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא׃
מיד אחרי מעמד הר סיני התורה יורדת לקרקע של החיים: דיני חברה, עבודה, משפחה ונזקי גוף. הפתיחה היא בעבד עברי: אדם שנמכר (לרוב בגלל חוב או גניבה) עובד שש שנים, ובשנה השביעית יוצא לחופשי בחינם. אם נכנס לבדו יוצא לבדו, ואם היה נשוי – אשתו יוצאת עמו. אבל אם אדוניו נתן לו שפחה והיו להם ילדים, האישה והילדים נשארים אצל האדון והוא יוצא בגפו. ואם העבד אומר במפורש שהוא בוחר להישאר מתוך קשר ואהבה לבית האדון, מביאים אותו אל הדלת או המזוזה ורוצעים את אוזנו והוא נעשה עבד לתקופה ארוכה.
אחר כך עוברים לדיני אמה עברייה: בת שנמכרת כשהיא קטנה אינה "יוצאת" כמו עבד רגיל, אלא יש מנגנוני הגנה ברורים – אם האדון לא ייעד אותה לעצמו עליו לאפשר פדיון, אסור לו למכור אותה לעם נוכרי, ואם יעדה לבנו עליו לנהוג בה כמנהג הבנות. ואם לקח אישה אחרת, אסור לגרוע ממנה מזון, כסות ועונה, ואם אינו מקיים את המחויבות הזו – היא יוצאת חינם.
משם התורה קובעת את קו היסוד של קדושת החיים והאחריות הפלילית: מכה איש ומת חייב מיתה. אבל אם לא היה מזיד והדבר קרה באונס או בנסיבות לא מתוכננות, יש "מקום" שאליו ינוס. לעומת זאת, רוצח במזיד "בערמה" נלקח אפילו מעם המזבח למות. אחר כך מופיעים עונשים חמורים על אלימות כלפי הורים, על חטיפה ומכירה של אדם, ועל קללת אב ואם.
ולבסוף, התורה נכנסת למריבה שהסתיימה בפגיעה: אם אדם היכה את חברו והוא לא מת אבל נפל למשכב, וכשיקום יתהלך בחוץ על משענתו – המכה אינו נהרג, אך חייב לשלם את שבתו (אובדן הזמן) ולדאוג לרפואתו.
תובנות מהעלייה
אחרי התגלות, מגיע משפט
המסר חד: אמונה בלי סדר חברתי היא רוח בלי גוף. התורה לא מסתפקת במילים נשגבות, היא מתרגמת קדושה לחוקים של כסף, כבוד, גוף וזמן.
חירות היא ברירת המחדל
עבד עברי לא "נבלע" בתוך המערכת. נקודת היציאה מובנית מראש: שש שנים וזהו. אפילו כשהחיים הסתבכו, התורה קובעת מסילה חזרה לחירות.
רציעת האוזן – כשהבחירה היא להישאר
יש כאן אמירה לא נוחה: לפעמים אדם בוחר לוותר על חירות מתוך נוחות, קשר או פחד. התורה מאפשרת את זה, אבל מסמנת זאת כצעד כבד עם טקס פומבי שמבהיר: זו לא ברירת המחדל.
אמה עברייה – כוח חייב להיות מוגבל
הטקסט מראה רגישות למצב הכי פגיע: נערה שנמכרה. האדון לא "קונה גוף", הוא מקבל חובות. מזון, כסות ועונה הם זכויות בסיס, ואם אין אחריות – אין בעלות.
חיים אינם רכוש
הקו שמחבר רצח, חטיפה ומכירה הוא אותו קו: אי אפשר להפוך אדם לאובייקט. לא לקחת חיים, לא לקחת חירות, ולא להפוך אדם לסחורה.
מזבח לא מחסה על פשע
הרעיון שאפשר "להסתתר" מאחורי קדושה או פולחן נחתך מיד: רוצח מזיד נלקח גם משם. קדושה אמיתית לא מגינה על מי שמפרק את מוסר היסוד.
תיקון בנזקי גוף: לא רק אשמה, גם שיקום
בפגיעה שלא מסתיימת במוות התורה לא מתמקדת בנקמה אלא באחריות מעשית: תשלום על הפסד הזמן ודאגה לריפוי. זה עיקרון עמוק: מי שפגע חייב להשתתף בתיקון המציאות שנשברה, לא רק "להיענש".
