ד כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת (בעירה) [בְּעִירוֹ] וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם׃ {ס} ה כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה׃ {ס} ו כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם׃ ז אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ׃ ח עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ׃ {ס} ט כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה׃ י שְׁבֻעַת יְדוָד תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם׃ יא וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו׃ יב אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם׃ {פ} יג וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם׃ יד אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם אִם שָׂכִיר הוּא בָּא בִּשְׂכָרוֹ׃ {ס} טו וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה׃ טז אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת׃ {ס} יז מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה׃ {ס} יח כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת׃ {ס} יט זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַידוָד לְבַדּוֹ׃ כ וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ כא כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן׃ כב אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ׃ כג וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים׃ {פ} כד אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ׃ כה אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ׃ כו כִּי הִוא (כסותה) [כְסוּתוֹ] לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי׃
העלייה עוברת מחוקי נזיקין פשוטים אל בניית חברה שמבוססת על אמון, אחריות וחמלה.
תחילה מדובר בנזק שנגרם דרך רכוש: אדם ששולח את בהמתו לרעות והיא “בוערת” בשדה אחר – חייב לשלם מהמיטב של שדהו וכרמו. וכן אש שיוצאת ומתפשטת לקוצים ולשדות אחרים – המבעיר משלם על הנזק. המסר ברור: גם אם לא התכוונת להרוס, אתה אחראי על מה ששחררת לעולם.
אחר כך עוברים לדיני שמירה והפקדה: כסף או כלים שניתנו לשמירה ונגנבו – אם נמצא הגנב הוא משלם כפל. ואם לא נמצא, בעל הבית נדרש להוכיח בבית דין שלא שלח יד בפיקדון. גם במקרים של בהמות שנמסרו לשמירה ומתו או נשברו בלי עדים – יש שבועה, ואם באמת לא הייתה רשלנות השומר פטור. לעומת זאת אם נגנב ממנו – הוא משלם, ואם נטרף בידי חיה הוא מביא ראיה לטריפה ופטור.
מכאן התורה עוברת להשאלה: מי ששואל בהמה וניזוקה או מתה כשבעליה לא עמו – משלם. ואם הבעלים עמו – אינו משלם. ואם מדובר בשכיר – האחריות כלולה בשכר.
בסוף העלייה נכנסים לדיני מוסר וחברה: מפתה בתולה חייב לשלם מוהר ולשאת אותה, ואם האב מסרב – משלם את המוהר בלבד. אחר כך מופיעים איסורים חמורים (כישוף, משכב בהמה, זביחה לאלוהים אחרים), ואז פסגת הרגישות החברתית: לא להונות גר ולא ללחוץ אותו, לא לענות אלמנה ויתום, לא להלוות בריבית לעני, ולהחזיר משכון חיוני לפני הלילה כי זו כסותו היחידה.
תובנות מהעלייה
אחריות על “מה ששחררת”
בהמה שנשלחה ואש שהודלקה הם דוגמאות קלאסיות לנזק שמתגלגל. התורה אומרת: מי שיוצר כוח שמסוגל לצאת משליטה – חייב לקחת אחריות מלאה, עד “מיטב שדהו”.
אמון הוא תשתית חברתית, ולכן התורה בונה מנגנונים
פיקדונות ושומרים הם עולם של אמון. התורה לא מסתפקת ב”תאמין לי”, אלא יוצרת דרך לברר אמת: בית דין, שבועה, ראיות. בלי זה חברה קורסת לחשדנות תמידית.
ככל שאתה נהנה יותר – אתה נושא יותר
בין שומר, שואל ושכיר יש מדרגות אחריות: מי שנהנה מהשימוש (שואל) נושא יותר סיכון, ומי שרק עושה טובה (שומר חינם) לא אמור לשלם על מה שלא בשליטתו. זה עיקרון ישר שמדבר גם לעולם העסקי של היום.
הזיכרון של העבדות הופך לחובה מוסרית
“כי גרים הייתם” זה לא משפט רגשי, זו הנחיה מעשית: מי שחווה חולשה – אמור להיזהר שבעתיים לא לנצל אחרים, במיוחד חסרי הגנה כמו גר, אלמנה ויתום.
כסף בלי חמלה הוא אלימות שקטה
איסור ריבית לעני והחזרת כסות לפני לילה מציבים קו חד: גם כשאתה “צודק” משפטית, אסור שתהפוך את הצורך הבסיסי של השני לכלי לחץ.
