אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת־הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ־נֹחַ
וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת־שֵׁם אֶת־חָם וְאֶת־יָפֶת׃
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס׃
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי־הִשְׁחִית כָּל־בָּשָׂר אֶת־דַּרְכּוֹ עַל־הָאָרֶץ׃
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל־בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי־מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת־הָאָרֶץ׃
עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי־גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת־הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר׃
וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ׃
צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל־אַמָּה תְּכַלֶנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּים שְׁנִיִים וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ׃
וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת־הַמַּבּוּל מַיִם עַל־הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל־בָּשָׂר אֲשֶׁר־בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר־בָּאָרֶץ יִגְוָע׃
וַהֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל־הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי־בָנֶיךָ אִתָּךְ׃
וּמִכָּל־הַחַי מִכָּל־בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל־הַתֵּבָה לְהַחֲיוֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ׃
מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת׃
וְאַתָּה קַח־לְךָ מִכָּל־מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה׃
וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה׃
כמה שורות על הפירוש
העלייה הראשונה בפרשת נח מציגה את נח כאדם צדיק תמים בדורותיו, מתהלך עם אלוהים (בראשית ו, ט). העולם סביבו מלא חמס והשחתה, עד כי אלוהים מחליט להביא קץ לכל בשר (בראשית ו, יא–יג). אלוהים מצווה על נח לבנות תיבה מעצי גפר ולהכין אותה במדויק, להכין חלון ופתח, ולאסוף זוגות מכל החי וכן אוכל (בראשית ו, יד–כא). בסיום העלייה נאמר “וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה” (בראשית ו, כב) – עדות לצייתנותו ואמונתו.
תובנות מאירות עיניים
- “אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ” מבליט את מידותיו של נח במקום רשימת צאצאים – מסר שהזהות האמיתית נוצרת על פי המעשה והמוסר.
- הביטוי “צַדִּיק תָּמִים… בְּדֹרֹתָיו” מעורר דיון: האם נח היה צדיק רק יחסית לדורו המושחת, או שהיה אפילו גדול יותר בדור צדיקים? כך או כך, התנאים הסביבתיים מחדדים את גודל הישגיו.
- החזרה על המילה “חָמָס” כסיבה למבול מדגישה שאי הצדק החברתי מוביל להרס קוסמי – הבסיס לברית העתידית מושתת על התנהגות מוסרית.
- פרטי בניית התיבה וצוהר מעידים על חשיבות הקפדה על הוראות; צוהר יכול להיות חלון או אבן מאירה – רמז להכנסת אור בתוך החושך.
- ההוראה להביא זוגות מכל מין חי משקפת ערך אוניברסלי של שמירת החיים והגיוון; בהמשך יובחנה בין טהורים לטמאים, אך כאן הדגש הוא על שימור הבריאה כולה.
- הסיום “כֵּן עָשָׂה” מלמד שנח לא רק שמע אלא עשה בפועל – מודל לנאמנות ולביצוע מדויק של שליחות.
