פרשת נח – עלייה שלישית

יז וַֽיְהִ֧י הַמַּבּ֛וּל אַרְבָּעִ֥ים י֖וֹם עַל־הָאָ֑רֶץ וַיִּרְבּ֣וּ הַמַּ֗יִם וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת־הַתֵּבָ֔ה וַתָּ֖רָם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃ יח וַיִּגְבְּר֥וּ הַמַּ֛יִם וַיִּרְבּ֥וּ מְאֹ֖ד עַל־הָאָ֑רֶץ וַתֵּ֥לֶךְ הַתֵּבָ֖ה עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃ יט וְהַמַּ֗יִם גָּ֥בְר֛וּ מְאֹ֥ד מְאֹ֖ד עַל־הָאָ֑רֶץ וַיְכֻסּ֗וּ כָּל־הֶֽהָרִים֙ הַגְּבֹהִ֔ים אֲשֶׁר־תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמָֽיִם׃ כ חֲמֵ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה אַמָּה֙ מִלְמַ֔עְלָה גָּבְר֖וּ הַמָּ֑יִם וַיְכֻסּ֖וּ הֶהָרִֽים׃ כא וַיִּגְוַ֞ע כָּל־בָּשָׂ֣ר ׀ הָרֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ בָּע֤וֹף וּבַבְּהֵמָה֙ וּבַ֣חַיָּ֔ה וּבְכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ וְכֹ֖ל הָאָדָֽם׃ כב כֹּ֡ל אֲשֶׁר֩ נִשְׁמַת־ר֨וּחַ חַיִּ֜ים בְּאַפָּ֗יו מִכֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בֶּחָֽרָבָ֖ה מֵֽתוּ׃ כג וַיִּ֜מַח אֶֽת־כָּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה מֵאָדָ֤ם עַד־בְּהֵמָה֙ עַד־רֶ֙מֶשׂ֙ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּמָּח֖וּ מִן־הָאָ֑רֶץ וַיִשָּׁ֧אֶר אַךְ־נֹ֛חַ וַֽאֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָֽה׃ כד וַיִּגְבְּר֥וּ הַמַּ֖יִם עַל־הָאָ֑רֶץ חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם׃ ח א וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־נֹ֔חַ וְאֵ֤ת כָּל־הַֽחַיָּה֙ וְאֶת־כָּל־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָ֑ה וַיַּעֲבֵ֨ר אֱלֹהִ֥ים ר֙וּחַ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וַיָּשֹׁ֖כּוּ הַמָּֽיִם׃ ב וַיִּסָּֽכְרוּ֙ מַעְיְנֹ֣ת תְּה֔וֹם וַֽאֲרֻבֹּ֖ת הַשָּׁמָ֑יִם וַיִּכָּלֵ֥א הַגֶּ֖שֶׁם מִן־הַשָּׁמָֽיִם׃ ג וַיָּשֻׁ֧בוּ הַמַּ֛יִם מֵעַ֥ל הָאָ֖רֶץ הָל֣וֹךְ וָשׁ֑וֹב וַיַּחְסְר֣וּ הַמַּ֔יִם מִקְצֵ֕ה חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם׃ ד וַתָּ֤נַח הַתֵּבָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י בְּשִׁבְעָה־עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ עַ֖ל הָרֵ֥י אֲרָרָֽט׃ ה וְהַמַּ֗יִם הָיוּ֙ הָל֣וֹךְ וְחָס֔וֹר עַ֖ד הַחֹ֣דֶשׁ הָֽעֲשִׂירִ֑י בָּֽעֲשִׂירִי֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ נִרְא֖וּ רָאשֵׁ֥י הֶֽהָרִֽים׃ ו וַֽיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים י֑וֹם וַיִּפְתַּ֣ח נֹ֔חַ אֶת־חַלּ֥וֹן הַתֵּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ ז וַיְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָֽעֹרֵ֑ב וַיֵּצֵ֤א יָצוֹא֙ וָשׁ֔וֹב עַד־יְבֹ֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃ ח וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מֵאִתּ֑וֹ לִרְאוֹת֙ הֲקַ֣לּוּ הַמַּ֔יִם מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃ ט וְלֹֽא־מָצְאָה֩ הַיּוֹנָ֨ה מָנ֜וֹחַ לְכַף־רַגְלָ֗הּ וַתָּ֤שָׁב אֵלָיו֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה כִּי־מַ֖יִם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו אֶל־הַתֵּבָֽה׃ י וַיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיֹּ֛סֶף שַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מִן־הַתֵּבָֽה׃ יא וַתָּבֹ֨א אֵלָ֤יו הַיּוֹנָה֙ לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב וְהִנֵּ֥ה עֲלֵה־זַ֖יִת טָרָ֣ף בְּפִ֑יהָ וַיֵּ֣דַע נֹ֔חַ כִּי־קַ֥לּוּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃ יב וַיִּיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיְשַׁלַּח֙ אֶת־הַיּוֹנָ֔ה וְלֹֽא־יָסְפָ֥ה שׁוּב־אֵלָ֖יו עֽוֹד׃ יג וַֽ֠יְהִי בְּאַחַ֨ת וְשֵׁשׁ־מֵא֜וֹת שָׁנָ֗ה בָּֽרִאשׁוֹן֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ חָֽרְב֥וּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֣ל הָאָ֑רֶץ וַיָּ֤סַר נֹ֙חַ֙ אֶת־מִכְסֵ֣ה הַתֵּבָ֔ה וַיַּ֕רְא וְהִנֵּ֥ה חָֽרְב֖וּ פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃ יד וּבַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ יָבְשָׁ֖ה הָאָֽרֶץ׃

העלייה מתארת את שיא הדין ואת תחילת הרחמים. המים מתגברים, התיבה נישאת וההרים מכוסים "חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה" מעל ראשיהם (בראשית ז, יט–כ), וכל היקום שעל פני האדמה נמחה, "וַיִשָּׁאֶר אַךְ־נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה" (בראשית ז, כג). ואז מגיע המפנה: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת־נֹחַ" ויעביר "רוּחַ עַל־הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם" (בראשית ח, א), עד ש"וַתָּנַח הַתֵּבָה… עַל הָרֵי אֲרָרָט" (בראשית ח, ד). נוח פותח חלון, משלח עורב "וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב" (בראשית ח, ז), ואחריו יונה שבפעם השנייה שבה אליו "וְהִנֵּה עֲלֵה־זַיִת טָרָף בְּפִיהָ" (בראשית ח, יא) ובשלישית "וְלֹא־יָסְפָה שׁוּב־אֵלָיו עוֹד" (בראשית ח, יב). בסוף מתואר לוח הזמנים המדויק: בראשון באחד לחדש "חָרְבוּ הַמַּיִם" ועל חודשיים נוספים "יָבְשָׁה הָאָרֶץ" (בראשית ח, יג–יד).

תובנות מאירות עיניים

• דקדוק של שיא: שלוש לשונות ההעצמה – "וַיִּגְבְּרוּ… וַיִּרְבּוּ מְאֹד… גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד" (בראשית ז, יח–יט) – בונות סולם של שיא קוסמי, עד כיסוי ההרים. אחריו תבוא הקלה מדורגת.
• היפוך הבריאה: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים… וַיַּעֲבֵר… רוּחַ" (בראשית ח, א) מהדהד את ראשית העולם "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם" (בראשית א, ב). רעיון פרשני: המבול הוא דה־בריאה, והזכירה היא פתיחת בריאה מחודשת.
• תיארוך קפדני במקום כאוס: התאריכים המדויקים – חודש שביעי י"ז בו לנחת התיבה, עשירי א' בו לראיית ראשי ההרים, שנה שש מאות ואחת א' בניסן לחֲרִיבַת המים ו-כ"ז באייר לייבוש הארץ (בראשית ח, ד–יד) – מציירים סדר בתוך אי־הסדר. רעיון פרשני: גם בתוך שבר, הזמן נתפר מחדש בקצב של תיקון.
• העורב והיונה – שתי דרכי בדיקה: העורב "יָצוֹא וָשׁוֹב" (בראשית ח, ז) ללא ידיעה ברורה, ואילו היונה שבה עם סימן של חיים מחודשים – "עֲלֵה־זַיִת" (בראשית ח, יא). רעיון פרשני: יש חקירה שמסתובבת סביב עצמה, ויש חקירה שמביאה בשורה.
• "וַיִשָּׁאֶר אַךְ־נֹחַ" (בראשית ז, כג): תורת השארית. דווקא מגרעין זעיר נשמרת האפשרות להתחלה חדשה.
• הלוך ושוב אל רחמים: הנוסחה "מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב" ו"הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר" (בראשית ח, ג–ה) מדגישה שהגאולה מתרחשת בתנועות גלים – לא בבת אחת.

העלייה השלישית מציירת קימור חד בין שיא הדין לשיבת החיים: רוח נושבת, מים שוקטים, יונה מביאה עלה זית. בתוך מסכת של תאריכים, פעלים וקולות, נוח מלמד שהסבלנות והדיוק הם הגשר בין עולם שנמחה לעולם שמתחיל מחדש.