ז וְנָתַן֙ יְדוָ֣ד אֱלֹהֶ֔יךָ אֵ֥ת כָּל־הָאָל֖וֹת הָאֵ֑לֶּה עַל־אֹיְבֶ֥יךָ וְעַל־שֹׂנְאֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר רְדָפֽוּךָ׃ ח וְאַתָּ֣ה תָשׁ֔וּב וְשָׁמַעְתָּ֖ בְּק֣וֹל יְדוָ֑ד וְעָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃ ט וְהוֹתִֽירְךָ֩ יְדוָ֨ד אֱלֹהֶ֜יךָ בְּכֹ֣ל ׀ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֗ךָ בִּפְרִ֨י בִטְנְךָ֜ וּבִפְרִ֧י בְהֶמְתְּךָ֛ וּבִפְרִ֥י אַדְמָתְךָ֖ לְטוֹבָ֑ה כִּ֣י ׀ יָשׁ֣וּב יְדוָ֗ד לָשׂ֤וּשׂ עָלֶ֙יךָ֙ לְט֔וֹב כַּאֲשֶׁר־שָׂ֖שׂ עַל־אֲבֹתֶֽיךָ׃ י כִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקוֹל֙ יְדוָ֣ד אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר מִצְוֹתָיו֙ וְחֻקֹּתָ֔יו הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּ֑ה כִּ֤י תָשׁוּב֙ אֶל־יְדוָ֣ד אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ׃
כשאנחנו שבים – השמחה חוזרת אלינו.
העלייה מתארת את שלב ההמשך בתשובה: אחרי ההשבה אל הלב והקיבוץ, באה הבטחת השיקום והשמחה.
מפת העלייה (דברים ל, ז–י)
- (ז) תיקון המאזן ההיסטורי: “וְנָתַן יְדוָד אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל־הָאָלֹות הָאֵלֶּה עַל־אֹיְבֶיךָ…”
- (ח) התנועה שלנו: “וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְדוָד” – החזרה מתורגמת לציות מעשי.
- (ט) שפע מחודש: “וְהוֹתִירְךָ… בְּפִרְי בִטְנְךָ… וּבְפִרְי אַדְמָתְךָ”, עד הפסגה: “כִּי יָשׁוּב יְדוָד לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב”.
- (י) עוגן התהליך: שמיעה ושמירה “הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה”, וכולו “בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשֶׁךָ”.
קריאת עומק (קצר):
- תשובה דו־כיוונית – “וְאַתָּה תָשׁוּב” מול “יָשׁוּב יְדוָד לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ”: לא רק שאנחנו חוזרים; גם השכינה “שבה לשוש” עלינו.
- שמחה כמדד ברית – לא די בהסרת הקללה; יעד התשובה הוא שמחה אלוקית גלויה בעם ובהיסטוריה.
- שפע עם מצפן – הברכה מואצת רק כשיש הקשבה ומשמעת לתורה; השמחה אינה עוקפת את המחויבות, היא פועל יוצא שלה.
פסוקים מאירי דרך
“וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְדוָד” (ל, ח) ·
“כִּי יָשׁוּב יְדוָד לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב” (ל, ט) ·
“כִּי תָשׁוּב… בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשֶׁךָ” (ל, י)
בתמצית:
התשובה מביאה לא רק סליחה – אלא גם חידוש קשר אוהב: כשישראל שומעים, הברית מושמעת – והשמחה חוזרת להיות פומבית.
