ט אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְדוָ֣ד אֱלֹהֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ י טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ׃ יא לְעָבְרְךָ֗ בִּבְרִ֛ית יְדוָ֥ד אֱלֹהֶ֖יךָ וּבְאָלָת֑וֹ אֲשֶׁר֙ יְדוָ֣ד אֱלֹהֶ֔יךָ כֹּרֵ֥ת עִמְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃
עומדים – כולם – מול הברית.
שלושה פסוקים קצרים, והם תמצית של מהותה של תורה ציבורית: לא יחידים נבחרים, אלא עם שלם שניצב יחד, מקצה ההיררכיה עד שולי המחנה.
פסוקי מפתח
- “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם” (כט, ט).
- “מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ” (כט, י).
- “לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְדוָד אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ” (כט, יא).
רעיון מרכזי
הברית נכרתת “הַיּוֹם”—כל דור מחדש, וכל שכבה בחברה בפנים. “כֻּלְּכֶ֔ם” אינו סיסמה אלא ארכיטקטורה של קהילה: מנהיגות, משפחות, גֵּר, עובדים שקופים—כולם בעלי עומד שווה לפני ה’. ובצד ההכלה באה אחריות: זו ברית (קשר) עם אָלָה (מחויבות ותוצאה).
דיוק לשון קצר
“נִצָּבִים” – לא חולפים, עומדים יציבים; “כֻּלְּכֶם” – הדגשה כפולה של שוויון נוכחות; “לְעָבְרְךָ בִּבְרִית” – כניסה אקטיבית לתוך המסגרת, לא תיאור מצב.
בקצרה
היום הוא זמן טוב לשאול: מי ה“חֹטֵב עציך ושֹׁאֵב מימיך” בחיינו שאנו נוטים לא לראות – ואיך מכניסים גם אותו/ה אל מרכז ה“כֻּלְּכֶ֔ם ”.
שבוע טוב ומבורך!
