טו רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע׃ טז אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֮ הַיּוֹם֒ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְדוָ֤ד אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֔יו וְלִשְׁמֹ֛ר מִצְוֹתָ֥יו וְחֻקֹּתָ֖יו וּמִשְׁפָּטָ֑יו וְחָיִ֣יתָ וְרָבִ֔יתָ וּבֵֽרַכְךָ֙ יְדוָ֣ד אֱלֹהֶ֔יךָ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ יז וְאִם־יִפְנֶ֥ה לְבָבְךָ֖ וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע וְנִדַּחְתָּ֗ וְהִֽשְׁתַּחֲוִ֛יתָ לֵאלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים וַעֲבַדְתָּֽם׃ יח הִגַּ֤דְתִּי לָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּאבֵד֑וּן לֹא־תַאֲרִיכֻ֤ן יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹבֵר֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָבֹ֥א שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ יט הַעִידֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֮ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ׃ כ לְאַֽהֲבָה֙ אֶת־יְדוָ֣ד אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹל֖וֹ וּלְדָבְקָה־ב֑וֹ כִּ֣י ה֤וּא חַיֶּ֙יךָ֙ וְאֹ֣רֶךְ יָמֶ֔יךָ לָשֶׁ֣בֶת עַל־הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְדוָ֧ד לַאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָתֵ֥ת לָהֶֽם׃
“רְאֵה… הַיּוֹם”: מדריך קצר לבחירה
1) המסך נפתח
“רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת־הַחַיִּים וְאֶת־הַטּוֹב…”. הדגש הוא על לְפָנֶיךָ ו־הַיּוֹם: הבחירה איננה תיאוריה ואינה אתמול—היא מונחת עכשיו על השולחן.
2) הקריטריון
הדרך אל החיים מתוארת בשלושה פעלים: “לְאַהֲבָה אֶת יְדוָד… לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו… וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו” (טז). זו לא רק ציות—זו מערכת יחסים: אהבה → הליכה → שמירה.
3) תוצאות שקופות
אם הלב “יִפְנֶה” (יז)—מגיע האזהרה: “אָבֹד תֹּאבֵדוּן” (יח). ואם בוחרים נכון: “וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ” (יט). שמים וארץ נקראים לעדות—כדי שנבין שהבחירה האישית בונה גורל לאומי־דורי.
4) הפסוק שמסכם הכל
“לְאַהֲבָה… לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה־בּוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ” (כ). לא רק “חיים” ביולוגיים—חיים שיש בהם משמעות, זיקה, וברכה בארץ.
קריצה קצרה לקורא
הבחירה ב”חיים“ מתרחשת בפרטים הקטנים של היום: מילה טובה, חסד דק, נאמנות לשגרה של מצווה. ה”היום“ שלך מתחיל עכשיו.
