וַיֹּ֥אמֶר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ז כֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלָפְחָד֮ דֹּבְרֹת֒ נָתֹ֨ן תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֲחֻזַּ֣ת נַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֣י אֲבִיהֶ֑ם וְהַֽעֲבַרְתָּ֛ אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבִיהֶ֖ן לָהֶֽן׃ ח וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ כִּֽי־יָמ֗וּת וּבֵן֙ אֵ֣ין ל֔וֹ וְהַֽעֲבַרְתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְבִתּֽוֹ׃ ט וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ בַּ֑ת וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְאֶחָיו׃ י וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ אַחִ֑ים וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לַאֲחֵ֥י אָבִֽיו׃ יא וְאִם־אֵ֣ין אַחִים֮ לְאָבִיו֒ וּנְתַתֶּ֣ם אֶת־נַחֲלָת֗וֹ לִשְׁאֵר֞וֹ הַקָּרֹ֥ב אֵלָ֛יו מִמִּשְׁפַּחְתּ֖וֹ וְיָרַ֣שׁ אֹתָ֑הּ וְֽהָ֨יְתָ֜ה לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְחֻקַּ֣ת מִשְׁפָּ֔ט כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְדוָ֖ד אֶת־מֹשֶֽׁה׃ יב וַיֹּ֤אמֶר יְדוָד֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עֲלֵ֛ה אֶל־הַ֥ר הָעֲבָרִ֖ים הַזֶּ֑ה וּרְאֵה֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ יג וְרָאִ֣יתָה אֹתָ֔הּ וְנֶאֱסַפְתָּ֥ אֶל־עַמֶּ֖יךָ גַּם־אָ֑תָּה כַּאֲשֶׁ֥ר נֶאֱסַ֖ף אַהֲרֹ֥ן אָחִֽיךָ׃ יד כַּאֲשֶׁר֩ מְרִיתֶ֨ם פִּ֜י בְּמִדְבַּר־צִ֗ן בִּמְרִיבַת֙ הָֽעֵדָ֔ה לְהַקְדִּישֵׁ֥נִי בַמַּ֖יִם לְעֵינֵיהֶ֑ם הֵ֛ם מֵֽי־מְרִיבַ֥ת קָדֵ֖שׁ מִדְבַּר־צִֽן׃ טו וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶל־יְדוָ֖ד לֵאמֹֽר׃ טז יִפְקֹ֣ד יְדוָ֔ד אֱלֹהֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר אִ֖ישׁ עַל־הָעֵדָֽה׃ יז אֲשֶׁר־יֵצֵ֣א לִפְנֵיהֶ֗ם וַאֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַאֲשֶׁ֥ר יוֹצִיאֵ֖ם וַאֲשֶׁ֣ר יְבִיאֵ֑ם וְלֹ֤א תִהְיֶה֙ עֲדַ֣ת יְדוָ֔ד כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם רֹעֶֽה׃ יח וַיֹּ֨אמֶר יְדוָ֜ד אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַח־לְךָ֙ אֶת־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ר֣וּחַ בּ֑וֹ וְסָמַכְתָּ֥ אֶת־יָדְךָ֖ עָלָֽיו׃ יט וְהַֽעֲמַדְתָּ֣ אֹת֗וֹ לִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֖י כָּל־הָעֵדָ֑ה וְצִוִּיתָ֥ה אֹת֖וֹ לְעֵינֵיהֶֽם׃ כ וְנָתַתָּ֥ה מֵהֽוֹדְךָ֖ עָלָ֑יו לְמַ֣עַן יִשְׁמְע֔וּ כָּל־עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ כא וְלִפְנֵ֨י אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ יַעֲמֹ֔ד וְשָׁ֥אַל ל֛וֹ בְּמִשְׁפַּ֥ט הָאוּרִ֖ים לִפְנֵ֣י יְדוָ֑ד עַל־פִּ֨יו יֵצְא֜וּ וְעַל־פִּ֣יו יָבֹ֗אוּ ה֛וּא וְכָל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל אִתּ֖וֹ וְכָל־הָעֵדָֽה׃ כב וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְדוָ֖ד אֹת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח אֶת־יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיַּֽעֲמִדֵ֙הוּ֙ לִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֖י כָּל־הָעֵדָֽה׃ כג וַיִּסְמֹ֧ךְ אֶת־יָדָ֛יו עָלָ֖יו וַיְצַוֵּ֑הוּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְדוָ֖ד בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃
העלייה הרביעית בפרשת פנחס (במדבר פרק כז פסוקים ו–כג)
🌿 פרשת נחלות – תגובת ה' לבנות צלפחד
הקב"ה מאשר את דברי בנות צלפחד ואומר למשה:
"כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת"
ובכך מצווה לתת להן נחלה.
חכמים אמרו על כך:
"ראויות היו בנות צלפחד שתיאמר על ידן פרשת נחלות" (בבא בתרא קיט ע"ב)
לאחר מכן, התורה מפרטת את דיני הירושה במקרה של מוות ללא בן – לראשונה נחקקים דינים אלו!
⛰ הציווי למשה לראות את הארץ
הקב"ה מצווה למשה לעלות להר העברים ולראות את הארץ, אך מיד מודיע לו שהוא ייאסף אל עמו, ולא ייכנס לארץ – עונש בעקבות מי מריבה.
הפסוק "כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן…" מתייחס למה שאירע בפרשת חוקת (במדבר כ), כאשר משה הכה בסלע במקום לדבר אליו.
🫱 בקשת משה – מינוי מנהיג
משה אינו שואל על עצמו או על ילדיו – אלא דואג לעתיד האומה ומבקש:
"יִפְקֹד יְדוָד אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר אִישׁ עַל-הָעֵדָה…"
הבקשה נענית – ויהושע נבחר, כממשיך דרכו של משה. כאן מופיעה מצוות סמיכה, ומשה "סומך את ידיו" עליו לעיני כל.
זו אחת ההעברות המופלאות ביותר של הנהגה בתולדות האנושות – בלי דרמות, בלי הפיכה, בלי ניתוק. רק ענוה, מסירה, והתמסרות לרצון ה'.
רעיון קצר:
משה רבנו, המנהיג הענק, יודע שסופו קרב. ולמרות זאת – דואג לצאן.
כמו אב שמחפש שידוך לבתו לפני מותו, כך משה מחפש רועה לעם.
ומכאן לכולנו – מי שמנהיג, אל לו לדאוג רק לעצמו, אלא להכין את הדור הבא.
