כח וַיָּ֛שֶׂם אֶת־מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לַמִּשְׁכָּֽן׃ כט וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֔ה שָׂ֕ם פֶּ֖תַח מִשְׁכַּ֣ן אֹֽהֶל־מוֹעֵ֑ד וַיַּ֣עַל עָלָ֗יו אֶת־הָעֹלָה֙ וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְדוָ֖ד אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {ס} ל וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־הַכִּיֹּ֔ר בֵּֽין־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּתֵּ֥ן שָׁ֛מָּה מַ֖יִם לְרָחְצָֽה׃ לא וְרָחֲצ֣וּ מִמֶּ֔נּוּ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֑יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם וְאֶת־רַגְלֵיהֶֽם׃ לב בְּבֹאָ֞ם אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד וּבְקָרְבָתָ֛ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֖חַ יִרְחָ֑צוּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְדוָ֖ד אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {ס} לג וַיָּ֣קֶם אֶת־הֶחָצֵ֗ר סָבִיב֙ לַמִּשְׁכָּ֣ן וְלַמִּזְבֵּ֔חַ וַיִּתֵּ֕ן אֶת־מָסַ֖ךְ שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וַיְכַ֥ל מֹשֶׁ֖ה אֶת־הַמְּלָאכָֽה׃ {פ} לד וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְדוָ֔ד מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן׃ לה וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְדוָ֔ד מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן׃ לו וּבְהֵעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הַמִּשְׁכָּ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּכֹ֖ל מַסְעֵיהֶֽם׃ לז וְאִם־לֹ֥א יֵעָלֶ֖ה הֶעָנָ֑ן וְלֹ֣א יִסְע֔וּ עַד־י֖וֹם הֵעָלֹתֽוֹ׃ לח כִּי֩ עֲנַ֨ן יְדוָ֤ד עַֽל־הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ לְעֵינֵ֥י כָל־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־מַסְעֵיהֶֽם׃
הנה זה קורה – רגע השיא של ספר שמות. לאחר חודשים של בנייה, הקרבה, יצירה, השראה, עשייה מדויקת עד אחרון היתדות – המשכן מוקם. והסצנה מרגשת: משה משלים את המלאכה, וה' עונה לו בענן כבוד, שיורד ומכסה את המשכן. זהו לא סתם סוף של סיפור – זו התחלה של מציאות חדשה: שכינה שורה בתוך עם.
והנה פלא: משה, האיש שעלה לשמיים, שדיבר פנים אל פנים עם בוראו – אינו יכול להיכנס למשכן, כי כבוד ה' מלא אותו. זהו רגע של ענווה אלוקית ושל ענווה אנושית – שניים שמרכינים ראש האחד כלפי השני.
רעיון מפתיע נרמז כאן: המשכן הסתיים – אבל המסע מתחיל. רק כשהענן עולה – הם נוסעים. אם הוא שוכן – הם שוהים. זה לא עניין לוגיסטי. זו דרך חיים: לא לנוע לפי גחמות, אלא להיות מחובר לאותות. לדעת מתי לזוז, מתי לשהות. מתי לחתור קדימה, ומתי לשבת בשקט ולהקשיב למה שהקב"ה אומר לנו בענן.
ומסר גדול לחיים – מי שרוצה להיות "נושא של שכינה", חייב להיות כלי של שלמות, יראת כבוד, ועשייה לשם שמיים. רק כשמסיימים את העבודה – במלאכות הקטנות והגדולות – השכינה שורה. והדרך? לפעמים היא מתבהרת בענן, לפעמים באש – אבל תמיד היא מוארת כשאנחנו בוחרים לצעוד בה באמונה.
שבת שלום ומבורך!
שנזכה כולנו להרגיש את השכינה שוכנת גם בתוכנו, גם במסעות החיים שלנו – באש, בענן, ובכל תחנה.
