פרשת צו – עלייה שישית

כב וַיַּקְרֵב֙ אֶת־הָאַ֣יִל הַשֵּׁנִ֔י אֵ֖יל הַמִּלֻּאִ֑ים וַֽיִּסְמְכ֞וּ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל׃ כג וַיִּשְׁחָ֓ט ׀ וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ מִדָּמ֔וֹ וַיִּתֵּ֛ן עַל־תְּנ֥וּךְ אֹֽזֶן־אַהֲרֹ֖ן הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית׃ כד וַיַּקְרֵ֞ב אֶת־בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֗ן וַיִּתֵּ֨ן מֹשֶׁ֤ה מִן־הַדָּם֙ עַל־תְּנ֤וּךְ אָזְנָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְלָ֖ם הַיְמָנִ֑ית וַיִּזְרֹ֨ק מֹשֶׁ֧ה אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַֽמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃ כה וַיִּקַּ֞ח אֶת־הַחֵ֣לֶב וְאֶת־הָֽאַלְיָ֗ה וְאֶֽת־כָּל־הַחֵלֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּרֶב֒ וְאֵת֙ יֹתֶ֣רֶת הַכָּבֵ֔ד וְאֶת־שְׁתֵּ֥י הַכְּלָיֹ֖ת וְאֶֽת־חֶלְבְּהֶ֑ן וְאֵ֖ת שׁ֥וֹק הַיָּמִֽין׃ כו וּמִסַּ֨ל הַמַּצּ֜וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ לִפְנֵ֣י יְדוָ֗ד לָ֠קַח חַלַּ֨ת מַצָּ֤ה אַחַת֙ וְֽחַלַּ֨ת לֶ֥חֶם שֶׁ֛מֶן אַחַ֖ת וְרָקִ֣יק אֶחָ֑ד וַיָּ֙שֶׂם֙ עַל־הַ֣חֲלָבִ֔ים וְעַ֖ל שׁ֥וֹק הַיָּמִֽין׃ כז וַיִּתֵּ֣ן אֶת־הַכֹּ֔ל עַ֚ל כַּפֵּ֣י אַהֲרֹ֔ן וְעַ֖ל כַּפֵּ֣י בָנָ֑יו וַיָּ֧נֶף אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְדוָֽד׃ כח וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֤ה אֹתָם֙ מֵעַ֣ל כַּפֵּיהֶ֔ם וַיַּקְטֵ֥ר הַמִּזְבֵּ֖חָה עַל־הָעֹלָ֑ה מִלֻּאִ֥ים הֵם֙ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֥ה ה֖וּא לַידוָֽד׃ כט וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הֶ֣חָזֶ֔ה וַיְנִיפֵ֥הוּ תְנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְדוָ֑ד מֵאֵ֣יל הַמִּלֻּאִ֗ים לְמֹשֶׁ֤ה הָיָה֙ לְמָנָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְדוָ֖ד אֶת־מֹשֶֽׁה׃

קדושה בידיים וברגליים: הסוד שמאחורי הדם והחלב

הקטע הזה לוקח אותנו עמוק אל תוך טקס חנוכת הכהנים – יום מיוחד וקדוש, בו אהרן ובניו מוכנים רשמית לעבודת המקדש.

🔴 "וַיִּתֵּן עַל־תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן הַיְמָנִית…"

משה לוקח מדם הקרבן – אֵיל המִלּוּאִים – ושם אותו על:

• תנוך האוזן הימנית
• בוהן היד הימנית
• בוהן הרגל הימנית

ולא רק לאהרן – אלא גם לכל בניו, בזה אחר זה.

🔍 מה פשר שלוש הנקודות האלו?

הרמב"ן מבאר שמדובר בהכשרת כל כוחות האדם לעבודת ה’:

1. האוזן – תקשיב לקול ה’.
2. היד – תפעל רק בקדושה.
3. הרגל – תלך בדרכי אמת.

זהו מעין קידוש טוטאלי – גופני, רגשי ורוחני – של האדם העובד את ה’.

👣 כמו שאומר "ספורנו":

"כדי להכשירם למלאכה, צריך שכל עבריהם יהיו מקודשים."

🧀 מה מניחים על המזבח?

החלקים שנבחרו:

• החֵלֶב (החלקים השמנים והנחשקים)
• השוק הימנית
• שלושה סוגי לחמים מהסל:
  • חלה מצה
  • חלת שמן
  • רקיק

כל אלה ניתנים לכהנים, אבל לפני כן – הם מניפים אותם לפני ה’.
👋 תנופה – מסמלת חיבור, השבה לה’ – לפני שניתן לבן אדם.

🔁 כל קרבן שאתה נותן – עובר דרך ה’, ורק אז מותר להנות ממנו.

🙌 התפקיד של משה – עין בעין

"וַיִּתֵּן אֶת הַכֹּל עַל כַּפֵּי אַהֲרֹן וְעַל כַּפֵּי בָנָיו…"

הקרבן מונח על כפיהם ממש, ואז הם מניפים אותו – כשותפים אקטיביים בתהליך.
זוהי התחייבות פומבית: אנחנו, הכהנים, מקבלים את עבודת ה’ כשליחות חיים.

🕊️ זו גם דרך ללמד אותנו שכהונה איננה תואר – אלא אחריות של נתינה, מסירות, ושלמות פנימית.

🔥 הקטורת – ריח של קשר

"וַיַּקְטֵר הַמִּזְבֵּחָה עַל־הָעֹלָה מִלֻּאִים הֵם לְרֵיחַ נִיחֹחַ…"

הקטורת הזו היא שיאה של הקרבה – לא רק של בשר – אלא של רצון האדם.

כמו שכותב ספר "החינוך":

"הקטורת מלמדת אותנו שהעיקר ברצון – שיהיה כולו לשם שמיים."

🍽️ חזה התנופה – חלקו של משה

"וַיְּנִיפֵהוּ תְנוּפָה… לְמֹשֶׁה הָיָה לְמָנָה…"

משה עצמו מקבל חלק מהקרבן – למרות שאינו כהן רגיל – כיוון שהוא מחנך ומקדש את אהרן ובניו.

📌 זו תמונה חזקה: משה, איש ה’ הנביא, מחנך את אהרן להיות הכהן הגדול.
ומקבל בתמורה מנה קטנה אך סמלית – הכרה במקומו כחונך וכמדריך הדור.

🎯 סיכום – מה אנחנו לומדים מהעלייה?

1. כל איבר נדרש לקדושה – אוזן, יד, רגל – כולם משרתים את ה’.
2. העבודה מתחילה ברצון פנימי – אין הקרבה בלי כוונה.
3. מנהיג אמיתי מעביר את מקל השליחות באהבה – כמו משה לאהרן.

💬 תובנה לחיים

כולנו לא כהנים – אבל כל אחד ואחת מאיתנו נקראים לעבודת קודש בעולמם:

• להקשיב (אוזן) לקול הפנימי,
• לפעול (יד) ביושר,
• ולצעוד (רגל) בדרכים של אמת ואור.

📿 ואולי זו הקדושה האמיתית של ימינו: להפוך את היומיום – לשירות השם.