פרשת קדושים – עלייה ראשונה

יט א וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר ב דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְדוָ֥ד אֱלֹהֵיכֶֽם׃ ג אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י יְדוָ֥ד אֱלֹהֵיכֶֽם׃ ד אַל־תִּפְנוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלִילִ֔ים וֵֽאלֹהֵי֙ מַסֵּכָ֔ה לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם אֲנִ֖י יְדוָ֥ד אֱלֹהֵיכֶֽם׃ ה וְכִ֧י תִזְבְּח֛וּ זֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים לַידוָ֑ד לִֽרְצֹנְכֶ֖ם תִּזְבָּחֻֽהוּ׃ ו בְּי֧וֹם זִבְחֲכֶ֛ם יֵאָכֵ֖ל וּמִֽמָּחֳרָ֑ת וְהַנּוֹתָר֙ עַד־י֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י בָּאֵ֖שׁ יִשָּׂרֵֽף׃ ז וְאִ֛ם הֵאָכֹ֥ל יֵאָכֵ֖ל בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י פִּגּ֥וּל ה֖וּא לֹ֥א יֵרָצֶֽה׃ ח וְאֹֽכְלָיו֙ עֲוֹנ֣וֹ יִשָּׂ֔א כִּֽי־אֶת־קֹ֥דֶשׁ יְדוָ֖ד חִלֵּ֑ל וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּֽיהָ׃ ט וּֽבְקֻצְרְכֶם֙ אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֔ם לֹ֧א תְכַלֶּ֛ה פְּאַ֥ת שָׂדְךָ֖ לִקְצֹ֑ר וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֥א תְלַקֵּֽט׃ י וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְדוָ֥ד אֱלֹהֵיכֶֽם׃ יא לֹ֖א תִּגְנֹ֑בוּ וְלֹא־תְכַחֲשׁ֥וּ וְלֹֽא־תְשַׁקְּר֖וּ אִ֥ישׁ בַּעֲמִיתֽוֹ׃ יב וְלֹֽא־תִשָּׁבְע֥וּ בִשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְחִלַּלְתָּ֛ אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְדוָֽד׃ יג לֹֽא־תַעֲשֹׁ֥ק אֶת־רֵֽעֲךָ֖ וְלֹ֣א תִגְזֹ֑ל לֹֽא־תָלִ֞ין פְּעֻלַּ֥ת שָׂכִ֛יר אִתְּךָ֖ עַד־בֹּֽקֶר׃ יד לֹא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְדוָֽד׃

"קדושים תהיו כי קדוש אני"

אין פתיחה יותר עוצמתית וחדה כמו זו:

"דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם: קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלוהיכם."

חז"ל אמרו – "מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל", למה? כי כל יהודי – איש ואישה, זקן וילד – חייב לשמוע ולהפנים את האידיאל העליון: להיות קדוש.

אבל מה זה "קדושה"? זה לא פרישות מוחלטת מהעולם, אלא להפך – לחיות בתוך העולם בגבולות שה' שם לנו. אכול, עשה עסקים, התחתן – אבל בקודש. עם גבולות. עם מוסר. עם רגישות.

וכאן מתחיל רצף מצוות – כמעט כולן בין אדם לחברו – שמרכיבות את "הקדושה":

• כיבוד הורים ושמירת שבת (יחד! – כי גם להורים יש גבול).
• איסור פנייה לאלילים, מסכות, שקר, גניבה, שבועת שקר.
• מצוות חברתיות עמוקות: לא תעשוק, לא תגזול, לשלם שכר בזמן, לא להכשיל עיוור – כפשוטו או ברמז, לא לקלל חרש.

ויש כאן פסוקים שנראים פשוטים – אבל מאחוריהם עומק אינסופי.

למשל:

"וְלֹא תִגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ."

הגמרא אומרת: זה לא רק גניבה פיזית – גם גניבת דעת, גם גניבת מילים, גם התחזות, גם מניפולציה.

או למשל:

"וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" – לא רק אדם עיוור ממש, אלא גם מי שלא מבין – אל תכשיל אותו בעצה שגויה. אל תוביל מישהו לטעות בכוונה.

וכל אלה – כדי שנהיה "קדושים". זה לא מספיק להיות בסדר. התורה דורשת רמה מוסרית עליונה – כי הקב"ה קדוש, ואנחנו קרואים לדבוק בו.

📖 סיפור חסידי:

מסופר על החפץ חיים, שפעם שאלו אותו:
"רבי, איך אפשר להיות קדוש בעולם כזה מלא ניסיונות?"

והוא השיב:
"כשאתה בוחר לא לגנוב, כשאתה משלם בזמן, כשאתה לא מכשיל מישהו במילה –
אז שם אתה לא פחות קדוש ממלאך בשמיים!"

✨ מסר לדורנו:

העולם שלנו מלא אתגרים, שקר, זיופים, חומריות.
אבל פרשת קדושים לוחשת לנו: "אתה יכול להיות קדוש. בתוך החיים עצמם. אפילו – דווקא – שם."

הקדושה היא לא נזירות, אלא נאמנות לאמת, למוסר, לאנושיות, לשכינה שבתוך כל אדם.