כג וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ בְּחֻקֹּ֣ת הַגּ֔וֹי אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֤י אֶת־כָּל־אֵ֙לֶּה֙ עָשׂ֔וּ וָאָקֻ֖ץ בָּֽם׃ כד וָאֹמַ֣ר לָכֶ֗ם אַתֶּם֮ תִּֽירְשׁ֣וּ אֶת־אַדְמָתָם֒ וַאֲנִ֞י אֶתְּנֶ֤נָּה לָכֶם֙ לָרֶ֣שֶׁת אֹתָ֔הּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֲנִי֙ יְדוָ֣ד אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי אֶתְכֶ֖ם מִן־הָֽעַמִּֽים׃ כה וְהִבְדַּלְתֶּ֞ם בֵּֽין־הַבְּהֵמָ֤ה הַטְּהֹרָה֙ לַטְּמֵאָ֔ה וּבֵין־הָע֥וֹף הַטָּמֵ֖א לַטָּהֹ֑ר וְלֹֽא־תְשַׁקְּצ֨וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֜ם בַּבְּהֵמָ֣ה וּבָע֗וֹף וּבְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְמֹ֣שׂ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי לָכֶ֖ם לְטַמֵּֽא׃ כו וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אֲנִ֣י יְדוָ֑ד וָאַבְדִּ֥ל אֶתְכֶ֛ם מִן־הָֽעַמִּ֖ים לִהְי֥וֹת לִֽי׃ כז וְאִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּי־יִהְיֶ֨ה בָהֶ֥ם א֛וֹב א֥וֹ יִדְּעֹנִ֖י מ֣וֹת יוּמָ֑תוּ בָּאֶ֛בֶן יִרְגְּמ֥וּ אֹתָ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃
בעלייה זו חותמת התורה את פרשת קדושים בקריאה נחרצת לזהות יהודית מובהקת ונבדלת. לא עוד חיקוי עיוור של תרבויות אחרות – אלא מסר ברור: "וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי".
🔥 זהות יהודית: לא להיבלע בין העמים
הפסוק הראשון שבעלייה (ויקרא כ', כ"ג) מצווה: "ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם" – זו לא רק אזהרה מפני עבודה זרה, אלא קריאה לייחוד רוחני ותרבותי. רש"י מסביר שהכוונה היא שלא נחקה את דרכי החיים הזרות – בלבוש, בהתנהגות, במנהגים – שקשורים לתרבות הגויים. זה שורש ההבדלה בין עם ישראל לשאר העמים.
🌿 קדושה כבחירה מודעת
התורה ממשיכה ומעמיקה: "וָאֹמַר לָכֶם: אתם תירשו את אדמתם… אני ה' אלוקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים". שוב ושוב, הרעיון המרכזי: הבדלה. כמו שיש הבחנה בין טמא לטהור, בין מותר לאסור, בין בשר לחלב – כך יש הבחנה מהותית בזהות הרוחנית של עם ישראל.
הרמב"ן מבאר שהקדושה האמיתית היא לא רק לשמור על המצוות, אלא לשמר את האישיות שלנו בתוך גבולות התורה – ולזכור שאנחנו "לִי", כלומר, שייכים לקב"ה.
🧙♀️ סיום נוקב: האזהרה מפני אוב וידעוני
הפרשה מסתיימת בעבירה החמורה של אוב וידעוני – עיסוק בכישוף, תקשורת עם רוחות או ניסיון לגלות את העתיד בדרכים אסורות. התורה רואה בזה ניסיון לעקוף את ההשגחה האלוקית ולהשתמש בכוחות טומאה. "מות יומתו… דמיהם בם", נאמר – ואין בכך פשרה.
💡 רעיון למחשבה
בעולם של ימינו, כשהתרבות הכללית מושכת ומבלבלת, העלייה הזו קוראת לנו לאמץ את ההבדלה לא כשוליים קשים – אלא ככתר של זהות. דווקא ההבחנה, השונות, הקדושה – הן שמייצרות את הערך היהודי.
🕯️הבדלה – אינה הפרדה לשם התנשאות, אלא לצורך אחריות.
