פרשת קדושים – עלייה שנייה

טו לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ׃ טז לֹא־תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י יְדוָֽד׃ יז לֹֽא־תִשְׂנָ֥א אֶת־אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֙יחַ֙ אֶת־עֲמִיתֶ֔ךָ וְלֹא־תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא׃ יח לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְדוָֽד׃ יט אֶֽת־חֻקֹּתַי֮ תִּשְׁמֹרוּ֒ בְּהֶמְתְּךָ֙ לֹא־תַרְבִּ֣יעַ כִּלְאַ֔יִם שָׂדְךָ֖ לֹא־תִזְרַ֣ע כִּלְאָ֑יִם וּבֶ֤גֶד כִּלְאַ֙יִם֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז לֹ֥א יַעֲלֶ֖ה עָלֶֽיךָ׃ כ וְ֠אִישׁ כִּֽי־יִשְׁכַּ֨ב אֶת־אִשָּׁ֜ה שִׁכְבַת־זֶ֗רַע וְהִ֤וא שִׁפְחָה֙ נֶחֱרֶ֣פֶת לְאִ֔ישׁ וְהָפְדֵּה֙ לֹ֣א נִפְדָּ֔תָה א֥וֹ חֻפְשָׁ֖ה לֹ֣א נִתַּן־לָ֑הּ בִּקֹּ֧רֶת תִּהְיֶ֛ה לֹ֥א יוּמְת֖וּ כִּי־לֹ֥א חֻפָּֽשָׁה׃ כא וְהֵבִ֤יא אֶת־אֲשָׁמוֹ֙ לַֽידוָ֔ד אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד אֵ֖יל אָשָֽׁם׃ כב וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן בְּאֵ֤יל הָֽאָשָׁם֙ לִפְנֵ֣י יְדוָ֔ד עַל־חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְנִסְלַ֣ח ל֔וֹ מֵחַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָֽא׃

הלב שבין אדם לחברו

🔹 "לא תעשו עוול במשפט, לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול – בצדק תשפוט עמיתך."
– התורה לא נותנת לשופט לסטות אפילו מתוך רחמים. אין מקום לרגש או לאינטרס אישי – יש רק אמת. דין צדק!
וגם אתה, לא שופט? גם אתה תשפוט חברך בצדק – תן לו קרדיט, אל תחשוד מהר, אל תבקר בלי הבנה.

🔹 "לא תלך רכיל בעמך" – לשון הרע! כמה קטנה הפעולה, כמה הרס היא זורעת.
🔹 "לא תעמוד על דם רעך" – רואה מישהו בצרה – חובה לעזור! אל תגיד "זה לא העסק שלי".

🔹 "לא תשנא את אחיך בלבבך – הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא"
– שימו לב: לא נאמר "אל תכעס", אלא "אל תשנא בלב".
יש לך משהו לומר – תגיד. בתבונה. באהבה. אל תשמור בבטן, כי זה יכלה את הלב שלך ואת הקשר שלכם.

🔹 ואז בא הפסוק שמרכז את כל התורה:

"ואהבת לרעך כמוך – אני ה'"
רבי עקיבא אומר: "זה כלל גדול בתורה."
זה לא "תרחם על רעך", ולא "תעזור לו לפעמים". זה לאהוב – כמוך.
כמה קשה – וכמה נשגב.

🧵 מצוות כלאיים – "חוקותיי תשמרו"

ואז מגיעות מצוות שנראות "חוקיות":

• לא להרביע בהמות ממינים שונים
• לא לזרוע כלאיים
• לא ללבוש שעטנז

מה הקשר בין אהבת רעך לכלאיים?

המסר עמוק: הרמוניה. סדר. גבולות.
בדיוק כמו שלא מבלבלים בין מינים בצומח וחי – כך גם בעולם הרוח, המידות והיחסים – חייבים סדר, כבוד, גבולות.

🕊️ תיקון חטא בשגגה – עבירה עם שפחה חרופה

לבסוף התורה מדברת על מקרה מסובך וחריג, של אדם ששכב עם שפחה חרופה – כלומר ארוסה אך לא משוחררת לגמרי.
הפסוק מבהיר: זו לא עבירה רגילה – ויש לה תהליך כפרה מדויק – איל אשם, והכהן מכפר עליו.

למה באמצע כל פרשת המוסר והחברה – סיפור כזה?

כי גם כשאדם נכשל – התורה לא נוטשת אותו. יש כפרה. יש תיקון.
אבל – יש אחריות.

🌱 סיכום המסר של העלייה השנייה:

💔 אסור לשנוא בלב – אבל מותר (ואף חובה!) להוכיח.
🤝 לא לנקום, לא לנטור – אלא לאהוב באמת.
👕 אפילו בלבוש ובשדה – התורה מדריכה אותנו לדיוק ולגבולות.
🕊️ ואם נכשלת? – יש דרך חזרה.