ו וְכִֽי־יָבֹ֨א הַלֵּוִ֜י מֵאַחַ֤ד שְׁעָרֶ֙יךָ֙ מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־ה֖וּא גָּ֣ר שָׁ֑ם וּבָא֙ בְּכָל־אַוַּ֣ת נַפְשׁ֔וֹ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֥ר יְדוָֽד׃ ז וְשֵׁרֵ֕ת בְּשֵׁ֖ם יְדוָ֣ד אֱלֹהָ֑יו כְּכָל־אֶחָיו֙ הַלְוִיִּ֔ם הָעֹמְדִ֥ים שָׁ֖ם לִפְנֵ֥י יְדוָֽד׃ ח חֵ֥לֶק כְּחֵ֖לֶק יֹאכֵ֑לוּ לְבַ֥ד מִמְכָּרָ֖יו עַל־הָאָבֽוֹת׃ ט כִּ֤י אַתָּה֙ בָּ֣א אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְדוָ֥ד אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹֽא־תִלְמַ֣ד לַעֲשׂ֔וֹת כְּתוֹעֲבֹ֖ת הַגּוֹיִ֥ם הָהֵֽם׃ י לֹֽא־יִמָּצֵ֣א בְךָ֔ מַעֲבִ֥יר בְּנֽוֹ־וּבִתּ֖וֹ בָּאֵ֑שׁ קֹסֵ֣ם קְסָמִ֔ים מְעוֹנֵ֥ן וּמְנַחֵ֖שׁ וּמְכַשֵּֽׁף׃ יא וְחֹבֵ֖ר חָ֑בֶר וְשֹׁאֵ֥ל אוֹב֙ וְיִדְּעֹנִ֔י וְדֹרֵ֖שׁ אֶל־הַמֵּתִֽים׃ יב כִּֽי־תוֹעֲבַ֥ת יְדוָ֖ד כָּל־עֹ֣שֵׂה אֵ֑לֶּה וּבִגְלַל֙ הַתּוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔לֶּה יְדוָ֣ד אֱלֹהֶ֔יךָ מוֹרִ֥ישׁ אוֹתָ֖ם מִפָּנֶֽיךָ׃ יג תָּמִ֣ים תִּֽהְיֶ֔ה עִ֖ם יְדוָ֥ד אֱלֹהֶֽיךָ׃
לב שלם במקום שליטה
שתי תמונות עומדות זו מול זו: לוי שמגיע לשרת “בְּכָל־אַוַּת נַפְשׁוֹ” ושווה בחלקו, מול תרבויות שמחפשות שליטה דרך קסמים, עינונים וניחושים. התורה מציבה חלופה: תָּמִ֣ים תִּֽהְיֶ֔ה עִ֖ם יְדוָ֥ד אֱלֹהֶֽיךָ.
פסוקי מפתח
- “וּבָא בְּכָל־אַוַּת נַפְשׁוֹ… אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר יְדוָד” (יח, ו).
- “וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם יְדוָד אֱלֹהָיו כְּכָל־אֶחָיו הַלְוִיִּם” (יח, ז).
- “חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ לְבַד מִמְכָּרָיו עַל־הָאָבֹות” (יח, ח).
- איסורי הכישוף והניחוש על כל גווניהם (יח, י–יא).
- “כִּֽי־תוֹעֲבַת יְדוָד כָּל־עֹשֵׂה אֵלֶּה… תָּמִ֣ים תִּֽהְיֶ֔ה” (יח, יב–יג).
הרעיון המרכזי – שוויון של שליחות, ואמון במקום מאגיה
הלוי אינו כבול לעיר הולדתו: כל לוי יכול לעלות למקום אשר יבחר ה’ ולשרת – ולקבל “חֵלֶק כְּחֵלֶק”. עבודת ה’ פתוחה, לא נחלת “אליטות מקומיות”. מול זה ניצבת משיכת הלב ל”קיצורי דרך” רוחניים: קסמים, עינונים, אובות וידענים – ניסיון להנדס את המציאות. התורה קוראת להיפוך: לא לנהל את העתיד באמצעים מאגיים, אלא לב שלם – נאמנות, ציות וביטחון.
דיוק קטן
“לְבַד מִמְכָּרָיו עַל־הָאָבֹות” – שוויון בחלוקת הקודש, בצד זכויות פרטיות שכבר קיימות מהבית. הכלל: אחריות ציבורית לצד יושר כלכלי.
לקח קצר – ממש היום
להימנע מתלות ב”ידיעות” עתידיות (אסטרולוגיה, “אנרגיות”, וכד’). לבסס החלטות על תורה, מצפון והתייעצות טובה. זהו תרגול יומי של “תָּמִים תִּהְיֶה”.
