פרשת שופטים – עלייה שנייה

יד כִּֽי־תָבֹ֣א אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְדוָ֤ד אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכָל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתָֽי׃ טו שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְדוָ֥ד אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא׃ טז רַק֮ לֹא־יַרְבֶּה־לּ֣וֹ סוּסִים֒ וְלֹֽא־יָשִׁ֤יב אֶת־הָעָם֙ מִצְרַ֔יְמָה לְמַ֖עַן הַרְבּ֣וֹת ס֑וּס וַֽידוָד֙ אָמַ֣ר לָכֶ֔ם לֹ֣א תֹסִפ֗וּן לָשׁ֛וּב בַּדֶּ֥רֶךְ הַזֶּ֖ה עֽוֹד׃ יז וְלֹ֤א יַרְבֶּה־לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה־לּ֖וֹ מְאֹֽד׃ יח וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֥י הַכֹּהֲנִ֖ים הַלְוִיִּֽם׃ יט וְהָיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת־יְדוָ֣ד אֱלֹהָ֔יו לִ֠שְׁמֹר אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַעֲשֹׂתָֽם׃ כ לְבִלְתִּ֤י רוּם־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן־הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַעַן֩ יַאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל־מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל׃

ממלכה תחת מגבלות – התורה מכירה בבקשה האנושית: "אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכָל־הַגּוֹיִ֖ם" (יז, יד), אבל מקימה מלוכה ממוסגרת בחוק, לא שררה ללא רסן.

1) מי הראוי למלוכה
"שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְדוָד אֱלֹהֶיךָ בּוֹ… לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי" (יז, טו). סמכות – כן; זרות וניכור – לא. המנהיג חייב להיות נטוע בתוך העם וערכיו.

2) שלוש בלימות כוח
המלך מצטמצם בשלושה תחומים מרכזיים:

• כוח צבאי: "לֹא־יַרְבֶּה־לּוֹ סוּסִים… לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה" (יז, טז) – לא להפוך כוח וצבא לאידיאולוגיה שמחזירה למצרים-תלות.
• כוח תשוקה: "וְלֹא יַרְבֶּה־לּוֹ נָשִׁים" (יז, יז) – שהלב לא ייגרר אחרי גאווה ותאווה.
• כוח כסף: "וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה־לוֹ מְאֹד" (יז, יז) – הממון לא מגדיר מנהיגות.

3) החובה החיובית היחידה: ספר על השולחן
כשמתיישב על הכסא – מתחיל לכתוב: "וְכָתַב לוֹ אֶת־מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה" (יז, יח). לא די ביועצים; יש ספר חי, "וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בּוֹ כָּל־יְמֵי חַיָּיו" (יז, יט). התורה היא מדריך יומי שמכוון את המנהיגות ליראה, לשמירת חוק ולמעשה.

4) מה יוצא מזה?
תכלית הסייגים והספר: "לְבִלְתִּי רוּם־לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן־הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול" (יז, כ). ההנהגה נמדדת בענווה, בשוויון בפני החוק ובדבקות רוחבית – לא ימין, לא שמֹאל; קו ישר של מצווה.

מחשבה ליום (בקצרה)

מנהיגות גדולה מתחילה בבלמים פנימיים ובטקסט פתוח מול העיניים. גם מי שאינו מלך יכול לשים לעצמו “ספר” קבוע – עיקרון שמולו בוחנים כוח, תשוקה וממון – כדי שלא “ירום לבבו”.