יג א וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם׃ ג וַיִּשְׁלַ֨ח אֹתָ֥ם מֹשֶׁ֛ה מִמִּדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן עַל־פִּ֣י יְדוָ֑ד כֻּלָּ֣ם אֲנָשִׁ֔ים רָאשֵׁ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽמָּה׃ ד וְאֵ֖לֶּה שְׁמוֹתָ֑ם לְמַטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן שַׁמּ֖וּעַ בֶּן־זַכּֽוּר׃ ה לְמַטֵּ֣ה שִׁמְע֔וֹן שָׁפָ֖ט בֶּן־חוֹרִֽי׃ ו לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֔ה כָּלֵ֖ב בֶּן־יְפֻנֶּֽה׃ ז לְמַטֵּ֣ה יִשָּׂשכָ֔ר יִגְאָ֖ל בֶּן־יוֹסֵֽף׃ ח לְמַטֵּ֥ה אֶפְרָ֖יִם הוֹשֵׁ֥עַ בִּן־נֽוּן׃ ט לְמַטֵּ֣ה בִנְיָמִ֔ן פַּלְטִ֖י בֶּן־רָפֽוּא׃ י לְמַטֵּ֣ה זְבוּלֻ֔ן גַּדִּיאֵ֖ל בֶּן־סוֹדִֽי׃ יא לְמַטֵּ֥ה יוֹסֵ֖ף לְמַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֑ה גַּדִּ֖י בֶּן־סוּסִֽי׃ יב לְמַטֵּ֣ה דָ֔ן עַמִּיאֵ֖ל בֶּן־גְּמַלִּֽי׃ יג לְמַטֵּ֣ה אָשֵׁ֔ר סְת֖וּר בֶּן־מִיכָאֵֽל׃ יד לְמַטֵּ֣ה נַפְתָּלִ֔י נַחְבִּ֖י בֶּן־וָפְסִֽי׃ טו לְמַטֵּ֣ה גָ֔ד גְּאוּאֵ֖ל בֶּן־מָכִֽי׃ טז אֵ֚לֶּה שְׁמ֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח מֹשֶׁ֖ה לָת֣וּר אֶת־הָאָ֑רֶץ וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה לְהוֹשֵׁ֥עַ בִּן־נ֖וּן יְהוֹשֻֽׁעַ׃ יז וַיִּשְׁלַ֤ח אֹתָם֙ מֹשֶׁ֔ה לָת֖וּר אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם עֲל֥וּ זֶה֙ בַּנֶּ֔גֶב וַעֲלִיתֶ֖ם אֶת־הָהָֽר׃ יח וּרְאִיתֶ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ מַה־הִ֑וא וְאֶת־הָעָם֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עָלֶ֔יהָ הֶחָזָ֥ק הוּא֙ הֲרָפֶ֔ה הַמְעַ֥ט ה֖וּא אִם־רָֽב׃ יט וּמָ֣ה הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־הוּא֙ יֹשֵׁ֣ב בָּ֔הּ הֲטוֹבָ֥ה הִ֖וא אִם־רָעָ֑ה וּמָ֣ה הֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁר־הוּא֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהֵ֔נָּה הַבְּמַֽחֲנִ֖ים אִ֥ם בְּמִבְצָרִֽים׃ כ וּמָ֣ה הָ֠אָרֶץ הַשְּׁמֵנָ֨ה הִ֜וא אִם־רָזָ֗ה הֲיֵֽשׁ־בָּ֥הּ עֵץ֙ אִם־אַ֔יִן וְהִ֨תְחַזַּקְתֶּ֔ם וּלְקַחְתֶּ֖ם מִפְּרִ֣י הָאָ֑רֶץ וְהַ֨יָּמִ֔ים יְמֵ֖י בִּכּוּרֵ֥י עֲנָבִֽים׃
תקציר העלייה
הקב"ה מצווה את משה:
"שְׁלַח־לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת־אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"
(במדבר יג, ב)
משה שולח שנים עשר נשיאים, אחד מכל שבט, לתור את הארץ. כל שמותיהם נזכרים במפורש – ביניהם כלב בן יפונה ויהושע בן נון. יהושע אף מקבל ממשה שם חדש:
"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ"
(שם, טז)
רש"י מפרש שמשה מתפלל עליו: "י-ה יושיעך מעצת מרגלים".
השליחות ברורה: לבדוק את הארץ – האם היא טובה או רעה, האם העם בה חזק או חלש, האם יושביה חיים בערים פתוחות או במבצרים, והאם הארץ שמנה או רזה.
זמן השליחות היה בדיוק בתקופת ביכורי הענבים.
פרשנות והשראה
מה בעצם עמד במבחן בשליחות הזו? לא רק לראות – אלא איך לראות.
אותם נשיאים היו לא סתם שליחים – הם נשלחו לעמוד על סף מימוש ההבטחה הגדולה: הכניסה לארץ ישראל. אך כדי להיכנס באמת – נדרש מבט פנימי ואמיץ. האם נביט על העולם בעין של פחד וסכנה – או שנראה את האתגרים, נכיר בקשיים, ונחליט לנוע קדימה מתוך אמונה?
זו גם הסיבה שיהושע וכלב הם אלו שמצליחים – כי הם ראו מה כן, ולא רק מה קשה. הם ידעו לראות את הפוטנציאל, ולא רק את האיום. הם הלכו באמונה ולא נבהלו מהמראה החיצוני.
במובן הזה, הפרשה מלמדת אותנו יסוד עצום:
האם אנחנו מתבוננים על המציאות כדי למצוא תירוצים להישאר במקום, או כדי לחפש הזדמנות לצמוח ולהתקדם?
מחשבה לשבוע
לפעמים, החיים מזמנים לנו "שליחות ריגול" – לראות מצבים חדשים, אתגרים, ארצות לא נודעות. הכל תלוי בעין שלנו: עין טובה או עין רעה.
הברכה הגדולה היא לבחור לראות טוב, לבחור להתקדם. בדיוק כמו כלב ויהושע, שבחרו בדרך של אמונה, אומץ, ועין פתוחה לטובה.
כמו המרגלים – גם אנחנו בימים אלה עומדים מול "ארץ קשה" ומציאות מורכבת: אויבים מבחוץ, איום מאיראן, פחדים פנימיים, ושאלות קשות. אבל התורה מזמינה אותנו לבחור את המבט הנכון.
האם נבחר להיות כמו העשרה שראו רק את הפחד? או כמו כלב ויהושע – שידעו לומר:
"עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי־יָכוֹל נוּכַל לָהּ"
(במדבר יג, ל)
הכוח שלנו כעם לא טמון רק בנשק או בטכנולוגיה – אלא באמונה שלנו בצדקת הדרך, באחדות שלנו, ובעין הטובה שרואה את התקווה גם כשהכל נראה חשוך. מול איראן, מול החמאס, מול כל איום – אנו נדרשים לא רק לביטחון פיזי, אלא לביטחון פנימי.
יהי רצון שנזכה לראות את ארץ ישראל בעין של אמונה, נחישות וביטחון – ושנשוב כולנו לשלום ולשמחות.
שיהיה לנו שבוע טוב – עם מבט אופטימי, אמונה חזקה, ועשייה מבורכת!
