פרשת שמיני – עלייה חמישית

טז וְאֵ֣ת ׀ שְׂעִ֣יר הַֽחַטָּ֗את דָּרֹ֥שׁ דָּרַ֛שׁ מֹשֶׁ֖ה וְהִנֵּ֣ה שֹׂרָ֑ף וַ֠יִּקְצֹף עַל־אֶלְעָזָ֤ר וְעַל־אִֽיתָמָר֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן הַנּוֹתָרִ֖ם לֵאמֹֽר׃ יז מַדּ֗וּעַ לֹֽא־אֲכַלְתֶּ֤ם אֶת־הַחַטָּאת֙ בִּמְק֣וֹם הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִ֑וא וְאֹתָ֣הּ ׀ נָתַ֣ן לָכֶ֗ם לָשֵׂאת֙ אֶת־עֲוֹ֣ן הָעֵדָ֔ה לְכַפֵּ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְדוָֽד׃ יח הֵ֚ן לֹא־הוּבָ֣א אֶת־דָּמָ֔הּ אֶל־הַקֹּ֖דֶשׁ פְּנִ֑ימָה אָכ֨וֹל תֹּאכְל֥וּ אֹתָ֛הּ בַּקֹּ֖דֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוֵּֽיתִי׃ יט וַיְדַבֵּ֨ר אַהֲרֹ֜ן אֶל־מֹשֶׁ֗ה הֵ֣ן הַ֠יּוֹם הִקְרִ֨יבוּ אֶת־חַטָּאתָ֤ם וְאֶת־עֹֽלָתָם֙ לִפְנֵ֣י יְדוָ֔ד וַתִּקְרֶ֥אנָה אֹתִ֖י כָּאֵ֑לֶּה וְאָכַ֤לְתִּי חַטָּאת֙ הַיּ֔וֹם הַיִּיטַ֖ב בְּעֵינֵ֥י יְדוָֽד׃ כ וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּיטַ֖ב בְּעֵינָֽיו׃

עלייה חמישית – ויקרא י', פסוקים ט"ז–כ'

📌 רקע

לאחר מות נדב ואביהוא, ממשיך יום חנוכת המשכן כסדרו. כזבח העם הוקרבו עולות ושלמים, אך לפתע משה מגלה דבר תמוה:

"וְהִנֵּה שֹׂרָף!"

מדובר בשְׂעִיר החטאת, שהיה אמור להיאכל על ידי אהרון ובניו – כחלק מתפקידם בכפרה על העם. אך במקום לאוכלו – הם שרפו אותו.

ומשה? כועס. מאוד.

🧱 שאלת הכעס – ומה עומד מאחוריו?

"וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר…"

משה שואל – מדוע לא אכלתם את החטאת? הרי זו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, ולא הובא דמה פנימה לקודש – ולכן היא כשרה לאכילה בחצר המשכן!

ואז – מגיע אחד הפסוקים העמוקים בפרשה כולה:

🗣 דברי אהרון – תשובה של אמת

"וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן… וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה – וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם? הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'"

אהרון אומר: נכון, ההלכה מצווה לאכול – אבל הלב שלי נשבר.

האם יאה שאני, אחרי שמתו שני בניי באותו יום, אוכל מקורבן כפרה על העם כאילו הכול רגיל?
האם זה יֵראה טוב בעיני ה'?

לא מתוך מרד, אלא מתוך יראה עמוקה – בוחר אהרון להישאר באבלו, ולא לאכול.

📘 תגובת משה – ללמוד להקשיב

"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו"

איזה רגע מרגש.

משה, שאך לפני רגע כעס בשם ההלכה, שומע את דברי אהרון, ושם לב: יש כאן כנות. רגישות. יראת שמיים.

ומשה, הגדול במנהיגים, לא מתעקש לנצח – אלא יודע להקשיב ולקבל.
ולומדים מזה חז"ל: מכאן שהודה ולא בוש לומר: לא שמעתי.

🔍 רעיונות ותובנות

⚖ רגש מול הלכה

• לפעמים הרוח הפנימית חשובה לא פחות מהמעשה החיצוני.
• אהרון לא פורש מהמצוות, אלא מבין שהאכילה דורשת מצב נפשי שלמים – וזה לא הזמן.

🧠 תלמיד חכם אמיתי – יודע להקשיב

• משה, כמנהיג, לא מבטל את דברי אהרון. הוא לא כופה. הוא נבנה מהם.
• זה שיעור גדול לנו – לא רק איך ללמוד, אלא איך להיות תלמידים גם כשאנחנו מלמדים.

✨ לסיום

פרשת שמיני מלאה רגעים של שיא ושבר, אש ודם, אחריות ויראה.
ובין כל זה – ניצבת דמותו של אהרון, השבור אך היציב, אשר מתוך שתיקתו – מלמד את כולנו מהי ענווה אמיתית, יראת שמיים, ונאמנות פנימית.