ט א וַיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ ב וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַח־לְ֠ךָ עֵ֣גֶל בֶּן־בָּקָ֧ר לְחַטָּ֛את וְאַ֥יִל לְעֹלָ֖ה תְּמִימִ֑ם וְהַקְרֵ֖ב לִפְנֵ֥י יְדוָֽד׃ ג וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר קְח֤וּ שְׂעִיר־עִזִּים֙ לְחַטָּ֔את וְעֵ֨גֶל וָכֶ֧בֶשׂ בְּנֵי־שָׁנָ֛ה תְּמִימִ֖ם לְעֹלָֽה׃ ד וְשׁ֨וֹר וָאַ֜יִל לִשְׁלָמִ֗ים לִזְבֹּ֙חַ֙ לִפְנֵ֣י יְדוָ֔ד וּמִנְחָ֖ה בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן כִּ֣י הַיּ֔וֹם יְדוָ֖ד נִרְאָ֥ה אֲלֵיכֶֽם׃ ה וַיִּקְח֗וּ אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֔ה אֶל־פְּנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַֽיִּקְרְבוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י יְדוָֽד׃ ו וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה זֶ֧ה הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְדוָ֖ד תַּעֲשׂ֑וּ וְיֵרָ֥א אֲלֵיכֶ֖ם כְּב֥וֹד יְדוָֽד׃ ז וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קְרַ֤ב אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וַעֲשֵׂ֞ה אֶת־חַטָּֽאתְךָ֙ וְאֶת־עֹ֣לָתֶ֔ךָ וְכַפֵּ֥ר בַּֽעַדְךָ֖ וּבְעַ֣ד הָעָ֑ם וַעֲשֵׂ֞ה אֶת־קָרְבַּ֤ן הָעָם֙ וְכַפֵּ֣ר בַּֽעֲדָ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְדוָֽד׃ ח וַיִּקְרַ֥ב אַהֲרֹ֖ן אֶל־הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּשְׁחַ֛ט אֶת־עֵ֥גֶל הַחַטָּ֖את אֲשֶׁר־לֽוֹ׃ ט וַ֠יַּקְרִבוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֣ן אֶת־הַדָּם֮ אֵלָיו֒ וַיִּטְבֹּ֤ל אֶצְבָּעוֹ֙ בַּדָּ֔ם וַיִּתֵּ֖ן עַל־קַרְנ֣וֹת הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־הַדָּ֣ם יָצַ֔ק אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ׃ י וְאֶת־הַחֵ֨לֶב וְאֶת־הַכְּלָיֹ֜ת וְאֶת־הַיֹּתֶ֤רֶת מִן־הַכָּבֵד֙ מִן־הַ֣חַטָּ֔את הִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְדוָ֖ד אֶת־מֹשֶֽׁה׃ יא וְאֶת־הַבָּשָׂ֖ר וְאֶת־הָע֑וֹר שָׂרַ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃ יב וַיִּשְׁחַ֖ט אֶת־הָעֹלָ֑ה וַ֠יַּמְצִאוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן אֵלָיו֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרְקֵ֥הוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃ יג וְאֶת־הָעֹלָ֗ה הִמְצִ֧יאוּ אֵלָ֛יו לִנְתָחֶ֖יהָ וְאֶת־הָרֹ֑אשׁ וַיַּקְטֵ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃ יד וַיִּרְחַ֥ץ אֶת־הַקֶּ֖רֶב וְאֶת־הַכְּרָעָ֑יִם וַיַּקְטֵ֥ר עַל־הָעֹלָ֖ה הַמִּזְבֵּֽחָה׃ טו וַיַּקְרֵ֕ב אֵ֖ת קָרְבַּ֣ן הָעָ֑ם וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׂעִ֤יר הַֽחַטָּאת֙ אֲשֶׁ֣ר לָעָ֔ם וַיִּשְׁחָטֵ֥הוּ וַֽיְחַטְּאֵ֖הוּ כָּרִאשֽׁוֹן׃ טז וַיַּקְרֵ֖ב אֶת־הָעֹלָ֑ה וַֽיַּעֲשֶׂ֖הָ כַּמִּשְׁפָּֽט׃
"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי…"
🔔 רגע שיא! היום השמיני – אחרי שבעה ימים של הכנה, טהרה, בידוד והקדשה, מגיע הרגע שבו אהרן ובניו מתחילים לכהן בפועל.
זהו רגע היסטורי בו עבודת המשכן עוברת מהנהגה ניסית-משהית לעבודת הכהונה – לטווח הארוך.
📜 מה קורה בעלייה הזו?
- משה קורא לאהרן, לבניו ולזקני ישראל – כל ההנהגה נוכחת, כדי לוודא שכולם עדים למעבר הסמכות.
- אהרן מצווה להקריב:
- עגל לחטאת – כזכר לחטא העגל.
- איל לעולה – קרבן של התעלות והתקדשות.
- עם ישראל מצווה גם הוא להביא קרבנות:
- שׂעיר עיזים לחטאת, עגל וכבש לעולה, שור ואיל לשלמים, מנחה בלולה בשמן.
- כל הקהל מתקבץ בפתח אוהל מועד, בהתרגשות וציפייה להתגלות השכינה.
- משה מצהיר בפניהם: "זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו – וירא אליכם כבוד ה'"
🔥 מה עומד מאחורי הקרבנות?
- העם ואהרן כאחד מקריבים חטאת – כי לא ניתן להתחיל בעבודת קודש לפני טהרה מן העבר.
- עולות – לסמל את ההתמסרות והעלייה הרוחנית.
- שלמים – שמחה, אחדות ושלום בין העם לבין ה’.
💡 הקרבנות – לא רק קורבנות, אלא שיקוף של מצב פנימי, של רצון לקרבת ה’.
👀 רגע מכונן: הופעת השכינה
כל זה – לא בשביל הפולחן החיצוני בלבד.
משה מכריז: אם תעשו את זה נכון – תזכו לגילוי אלוקי!
זה לא "טקס", זו עבודת חיים:
כשהלב במקום – השכינה שורה.
🧠 מה כל כך מיוחד ביום ה"שמיני"?
לפי המדרש (ויקרא רבה יג):
“כל שבעת הימים – משה הקים את המשכן ופירקו.
ביום השמיני – עמד קיים, וירדה עליו שכינה”.
🔑 המסר: שבעה זה טבע, שמונה זה מעל הטבע.
השמיני – הוא סמל לרוחניות שנובעת מעבר לסדר הרגיל.
כמו ברית מילה ביום השמיני – כך גם כאן:
ביום הזה נפתחת ברית חדשה בין ישראל לאלוקיו, דרך עבודת המשכן.
📘 פרשנות נבחרת – אור החיים הקדוש:
מדוע אהרן מקריב דווקא עגל לחטאת?
כי הוא בא לתקן את העגל הקודם – עגל הזהב.
אהרן לא בורח מעברו – הוא מתמודד איתו, מקריב על זה קרבן, מבקש תיקון.
זוהי מדרגה עצומה – לדעת לחזור ולהישיר מבט כלפי השבר, ולבנות מתוכו קדושה.
❤️ נקודת עומק:
בתוך כל הקרבנות, הפירוט, העשייה – יש שיא אחד פנימי:
"וְנִרְאָה אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'"
כל זה – כדי לזכות בנוכחות השכינה.
המסר?
לא די בלבנות "משכן יפה".
לא די ב"לבושים נאים".
צריך עבודה פנימית אמיתית – ואז, פתאום, נפתח פתח לשכינה ממשית.
💡 מסר לחיים:
לפעמים, דווקא אחרי שבעה ימים של הכנה, מגיע היום השמיני – בו אנחנו יוצאים לעולם, נכנסים לתוך התפקיד, ומתחילים את מה שנועדנו להיות.
🔁 אבל אי אפשר לדלג.
צריך לעבור את שבעת ימי ההכנה – את השקט, את ההתבוננות, את ההיטהרות – ורק אז לבוא ביום השמיני בגבורה, בענווה, ולבקש:
"היום ייראה ה' אלינו."
