יב וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן וְאֶ֣ל אֶ֠לְעָזָר וְאֶל־אִ֨יתָמָ֥ר ׀ בָּנָיו֮ הַנּֽוֹתָרִים֒ קְח֣וּ אֶת־הַמִּנְחָ֗ה הַנּוֹתֶ֙רֶת֙ מֵאִשֵּׁ֣י יְדוָ֔ד וְאִכְל֥וּהָ מַצּ֖וֹת אֵ֣צֶל הַמִּזְבֵּ֑חַ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִֽוא׃ יג וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתָהּ֙ בְּמָק֣וֹם קָדֹ֔שׁ כִּ֣י חָקְךָ֤ וְחָק־בָּנֶ֙יךָ֙ הִ֔וא מֵאִשֵּׁ֖י יְדוָ֑ד כִּי־כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי׃ יד וְאֵת֩ חֲזֵ֨ה הַתְּנוּפָ֜ה וְאֵ֣ת ׀ שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֗ה תֹּֽאכְלוּ֙ בְּמָק֣וֹם טָה֔וֹר אַתָּ֕ה וּבָנֶ֥יךָ וּבְנֹתֶ֖יךָ אִתָּ֑ךְ כִּֽי־חָקְךָ֤ וְחָק־בָּנֶ֙יךָ֙ נִתְּנ֔וּ מִזִּבְחֵ֥י שַׁלְמֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ טו שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֞ה וַחֲזֵ֣ה הַתְּנוּפָ֗ה עַ֣ל אִשֵּׁ֤י הַחֲלָבִים֙ יָבִ֔יאוּ לְהָנִ֥יף תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְדוָ֑ד וְהָיָ֨ה לְךָ֜ וּלְבָנֶ֤יךָ אִתְּךָ֙ לְחָק־עוֹלָ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְדוָֽד׃
הגענו לעלייה הרביעית של פרשת שְׁמִינִי, והיא ממשיכה את הדרמה וההתרחשות של היום השמיני – היום שבו נחנך המשכן. כאן אנחנו עדים להוראות המיוחדות למעמד הכוהנים – בפרט לאהרון ובניו, מיד אחרי האסון של מות נדב ואביהוא.
🔥 עלייה רביעית – ויקרא י', פסוקים י"ב–ט"ו
🥣 זבחי השלמים והכוהנים: סדר וקדושה
לאחר הסיפור הקשה של מות נדב ואביהוא, משה לא נותן לאבל להשתלט – כי המשכן ממשיך לפעול, והקדושה דורשת הקפדה.
"קְחוּ אֶת־הַמִּנְחָה הַנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּי יְהוָה, וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ…"
מדובר כאן בחלק מהמנחה שנשארה לאחר שהוקטר אזכרתה על המזבח – והוא קודש קודשים, ולכן אכילתו מותרת אך ורק במקום הקודש (בחצר המשכן), ובצורת אכילה מדויקת – מצות.
👨👩👦 גם בנות במשפחה הכוהנית
אחת ההפתעות בפסוקים היא שיתוף הבנות באכילת חלק מהזבחים:
"וְאֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה… תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר, אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אִתָּךְ…"
חז"ל מדגישים:
– חלקים מסוימים מקורבנות השלמים אינם קודש קודשים אלא "קדשים קלים", ולכן מותרים גם לנשים ממשפחת הכוהנים – כל עוד נאכלים במקום טהור.
🔄 תנופה ותרומה: תנועה של נתינה וקדושה
הכהנים אינם רק "מקבלים" מהעם – הם גם מניפים את הקרבנות כלפי מעלה, בתנועה סמלית של שיתוף וקדושה.
- תנופה – הנפה קדימה ואחורה, למעלה ולמטה.
- תרומה – הפרשה, הגבהה והקדשה.
כך, בתוך האכילה, שזור רעיון עמוק: האכילה עצמה הופכת להיות עבודת קודש, כשנעשית על פי התורה, במקום הנכון, ובכוונה הנכונה.
📘 רעיונות להעמקה:
🧂 לא רק לשובע – אלא לעבודת ה’
אכילת הקרבנות על ידי הכוהנים איננה סעודה פרטית, אלא חלק מהשירות הרוחני של הכהן.
רש"י מדגיש שהאכילה היא חלק מעבודת הקורבן – היא משלימה את תהליך הכפרה.
ולכן גם בפרק כ"כ טעון רגשית – דווקא אז משה מדגיש:
"כִּי־כֵן צֻוֵּיתִי" – לא מדובר באכילה מתוך נוחות, אלא כחלק ממצוות ה'.
🕊 מה לומדים מזה לימינו?
- לא כל מה שנראה טכני (כמו אכילה) הוא חולין.
- אפשר להפוך כל פעולה גופנית – לאכילה, לשינה, לדיבור – לחלק מעבודת ה' אם נעשה אותה במודעות, בקדושה ובדיוק.
✨ לסיום:
גם אחרי טרגדיה – החיים הרוחניים נמשכים, אבל באחריות, במשמעת, ובקיום רצון ה’ לפרטי פרטיו.
ומעל הכול – מתוך הבנה שגם הפעולות הפשוטות בחיינו, כמו אכילה, יכולות להפוך לקרבן – אם הן נעשות לשם שמים.
