פרשת שמיני – עלייה שביעית

לג וְכָל־כְּלִי־חֶ֔רֶשׂ אֲשֶׁר־יִפֹּ֥ל מֵהֶ֖ם אֶל־תּוֹכ֑וֹ כֹּ֣ל אֲשֶׁ֧ר בְּתוֹכ֛וֹ יִטְמָ֖א וְאֹת֥וֹ תִשְׁבֹּֽרוּ׃ לד מִכָּל־הָאֹ֜כֶל אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יָב֥וֹא עָלָ֛יו מַ֖יִם יִטְמָ֑א וְכָל־מַשְׁקֶה֙ אֲשֶׁ֣ר יִשָּׁתֶ֔ה בְּכָל־כְּלִ֖י יִטְמָֽא׃ לה וְ֠כֹל אֲשֶׁר־יִפֹּ֨ל מִנִּבְלָתָ֥ם ׀ עָלָיו֮ יִטְמָא֒ תַּנּ֧וּר וְכִירַ֛יִם יֻתָּ֖ץ טְמֵאִ֣ים הֵ֑ם וּטְמֵאִ֖ים יִהְי֥וּ לָכֶֽם׃ לו אַ֣ךְ מַעְיָ֥ן וּב֛וֹר מִקְוֵה־מַ֖יִם יִהְיֶ֣ה טָה֑וֹר וְנֹגֵ֥עַ בְּנִבְלָתָ֖ם יִטְמָֽא׃ לז וְכִ֤י יִפֹּל֙ מִנִּבְלָתָ֔ם עַל־כָּל־זֶ֥רַע זֵר֖וּעַ אֲשֶׁ֣ר יִזָּרֵ֑עַ טָה֖וֹר הֽוּא׃ לח וְכִ֤י יֻתַּן־מַ֙יִם֙ עַל־זֶ֔רַע וְנָפַ֥ל מִנִּבְלָתָ֖ם עָלָ֑יו טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם׃ לט וְכִ֤י יָמוּת֙ מִן־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁר־הִ֥יא לָכֶ֖ם לְאָכְלָ֑ה הַנֹּגֵ֥עַ בְּנִבְלָתָ֖הּ יִטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃ מ וְהָֽאֹכֵל֙ מִנִּבְלָתָ֔הּ יְכַבֵּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָמֵ֣א עַד־הָעָ֑רֶב וְהַנֹּשֵׂא֙ אֶת־נִבְלָתָ֔הּ יְכַבֵּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃ מא וְכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ שֶׁ֥קֶץ ה֖וּא לֹ֥א יֵאָכֵֽל׃ מב כֹּל֩ הוֹלֵ֨ךְ עַל־גָּח֜וֹן וְכֹ֣ל ׀ הוֹלֵ֣ךְ עַל־אַרְבַּ֗ע עַ֚ד כָּל־מַרְבֵּ֣ה רַגְלַ֔יִם לְכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ לֹ֥א תֹאכְל֖וּם כִּי־שֶׁ֥קֶץ הֵֽם׃ מג אַל־תְּשַׁקְּצוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם בְּכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֑ץ וְלֹ֤א תִֽטַּמְּאוּ֙ בָּהֶ֔ם וְנִטְמֵתֶ֖ם בָּֽם׃ מד כִּ֣י אֲנִ֣י יְדוָד֮ אֱלֹֽהֵיכֶם֒ וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם֙ וִהְיִיתֶ֣ם קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אָ֑נִי וְלֹ֤א תְטַמְּאוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם בְּכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃ מה כִּ֣י ׀ אֲנִ֣י יְדוָ֗ד הַֽמַּעֲלֶ֤ה אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְיֹ֥ת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים וִהְיִיתֶ֣ם קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אָֽנִי׃ מו זֹ֣את תּוֹרַ֤ת הַבְּהֵמָה֙ וְהָע֔וֹף וְכֹל֙ נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֔ה הָרֹמֶ֖שֶׂת בַּמָּ֑יִם וּלְכָל־נֶ֖פֶשׁ הַשֹּׁרֶ֥צֶת עַל־הָאָֽרֶץ׃ מז לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַטָּמֵ֖א וּבֵ֣ין הַטָּהֹ֑ר וּבֵ֤ין הַֽחַיָּה֙ הַֽנֶּאֱכֶ֔לֶת וּבֵין֙ הַֽחַיָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א תֵאָכֵֽל׃

הגענו לעלייה השביעית של פרשת שְׁמִינִי, והיא לא פחות מסיום מרטיט למסר העמוק שהתורה מטמיעה בנו בפרק הזה: קדושת הגוף, הצלחת, והחיים עצמם.

🧼 פרשת הטומאה – סוף דבר הכל טהור?

העלייה הזו היא הסיום של פרשת המאכלות האסורות, ובה התורה עוסקת בפרטים אחרונים הנוגעים לטומאת השרצים, בהמות מתות, כלים, נוזלים, מקוואות – ובתוך כל זה, מבצבץ מסר חזק של קדושה וזהירות.

💔 טומאת כלים ומגע

הפסוקים מלמדים:

• כל כלי חרס שאל תוכו נפל דבר טמא – נשבר. אי אפשר לטהרו במקווה.
  זה מלמד על עומק ההשפעה שיכולה להיות פנימית – בלתי הפיכה.
• אוכל שנפל עליו מים, ואחר כך נגע בו טומאה – נטמא. כלומר, הרטיבות יוצרת כלי קיבול ומוכנות להשפעה.
• רק מקווה מים (או בור מים חיים) – נשאר טהור.

זהו לקח אדיר לחיים:
מים – סמל החיים – הם גם אלו שיכולים לשמר טהרה או להחמיר טומאה. זה תלוי מה פוגש אותנו כשאנחנו פתוחים.

🐾 כל שרץ השורץ – לא ייאכל!

התורה אוסרת בצורה נחרצת את כל הזוחלים, הגחונים, ה"שורצים".
מדוע? כי הם נמוכים, זוחלים על גחונם, דבקים באדמה, וכך גם מטביעים באדם תודעה נמוכה, מחוברת לחומר בלבד.

"אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם… וְנִטְמֵתֶם בָּם"
(ויקרא יא, מג)

המילה "ונִטְמֵתֶם" דורשת דרש חז"ל:

"אל תקרא ונטמתם אלא ונטמטם" – כי האוכל טומאה, מטמטם לבו של אדם.
(יומא לט:)

✨ מסר של קדושה – סיום הפרשה

שני פסוקים מסכמים את כל הרעיון:

🔹 "כִּ֣י אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם – וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם, וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי!"

🔹 "לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַטָּמֵ֖א וּבֵ֣ין הַטָּהֹ֑ר…"

אלו הם פסוקי קריאת החיים היהודית: הבחנה, דיוק, שמירה על גבולות.
העולם לא הכל מותר – אלא הבחירה בין מה שמקרב אותנו לרוח לבין מה שמרחיק.

📚 מדרש נשמתי

🔹 המדרש אומר:

"כשם שהמשכן דרש קדושה – כך גם גופו של האדם!"
אכילה כשרה היא כמו הקרבת קרבן, כמו קטורת טהורה – היא מחברת את האדם אל הקודש.

🔹 הרמב"ן מביא שהטעם לאיסורי אכילה נעוץ באופי הפנימי של כל חיה – וכשאדם אוכל ממנה, היא הופכת לחלק ממנו – ולכן אכילת חיות טורפות, דורסות או שפלות – משפיעה גם על מוסריותו ונפשו של האדם.

📌 מסר לחיים:

אדם צריך לדעת:
מה אני מכניס לגוף – זו שאלה רוחנית.
האכילה אינה רק פיזיולוגיה – אלא כלי לקדושה או ח"ו להפך.

סיום הפרשה הוא קריאה עמוקה לבחירה, ליצירת הפרדה בין טמא לטהור – לא מתוך פחד אלא מתוך שליחות.

שנזכה לשמור על טהרת גופנו ונשמתנו, ולחיות חיים של הבדלה – לא כדי להתרחק מהחיים, אלא כדי לרומם אותם 🙏

🌅 שבת של הבחנה

בדיוק כמו שאנחנו מבדילים בין קודש לחול ביציאת השבת,
כך אנחנו לומדים בפרשת שמיני להבדיל גם במה שנכנס לפה וללב.

שבת זו מזמינה אותנו לטהר את המחשבות, האכילה, הדיבור והמעשה.

🕯️ מסר לשבת:

בין כל הדינים – זוהר מיוחד מאיר: ההבחנות הקטנות הן אלו שעושות את ההבדל הגדול.
להיות בן ברית – זה להכניס לקודש אפילו את הצלחת.

שבת שלום ומבורכת!
שנזכה לטהרה, לחיים של הבחנה נכונה, ולאור שבת שיאיר את כל ימות השבוע!