פרשת שפטים – עליה ראשונה

יח שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכָל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְדוָ֧ד אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק׃ יט לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם׃ כ צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְדוָ֥ד אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ כא לֹֽא־תִטַּ֥ע לְךָ֛ אֲשֵׁרָ֖ה כָּל־עֵ֑ץ אֵ֗צֶל מִזְבַּ֛ח יְדוָ֥ד אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂה־לָּֽךְ׃ כב וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יְדוָ֥ד אֱלֹהֶֽיךָ׃ יז א לֹא־תִזְבַּח֩ לַידוָ֨ד אֱלֹהֶ֜יךָ שׁ֣וֹר וָשֶׂ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם כֹּ֖ל דָּבָ֣ר רָ֑ע כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְדוָ֥ד אֱלֹהֶ֖יךָ הֽוּא׃ ב כִּֽי־יִמָּצֵ֤א בְקִרְבְּךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־יְדוָ֥ד אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ אִ֣ישׁ אוֹ־אִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֧ה אֶת־הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְדוָֽד־אֱלֹהֶ֖יךָ לַעֲבֹ֥ר בְּרִיתֽוֹ׃ ג וַיֵּ֗לֶךְ וַֽיַּעֲבֹד֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לָהֶ֑ם וְלַשֶּׁ֣מֶשׁ ׀ א֣וֹ לַיָּרֵ֗חַ א֛וֹ לְכָל־צְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־צִוִּֽיתִי׃ ד וְהֻֽגַּד־לְךָ֖ וְשָׁמָ֑עְתָּ וְדָרַשְׁתָּ֣ הֵיטֵ֔ב וְהִנֵּ֤ה אֱמֶת֙ נָכ֣וֹן הַדָּבָ֔ר נֶעֶשְׂתָ֛ה הַתּוֹעֵבָ֥ה הַזֹּ֖את בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ ה וְהֽוֹצֵאתָ֣ אֶת־הָאִ֣ישׁ הַה֡וּא אוֹ֩ אֶת־הָאִשָּׁ֨ה הַהִ֜וא אֲשֶׁ֣ר עָ֠שׂוּ אֶת־הַדָּבָ֨ר הָרָ֤ע הַזֶּה֙ אֶל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֶת־הָאִ֕ישׁ א֖וֹ אֶת־הָאִשָּׁ֑ה וּסְקַלְתָּ֥ם בָּאֲבָנִ֖ים וָמֵֽתוּ׃ ו עַל־פִּ֣י ׀ שְׁנַ֣יִם עֵדִ֗ים א֛וֹ שְׁלֹשָׁ֥ה עֵדִ֖ים יוּמַ֣ת הַמֵּ֑ת לֹ֣א יוּמַ֔ת עַל־פִּ֖י עֵ֥ד אֶחָֽד׃ ז יַ֣ד הָעֵדִ֞ים תִּֽהְיֶה־בּ֤וֹ בָרִאשֹׁנָה֙ לַהֲמִית֔וֹ וְיַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם בָּאַחֲרֹנָ֑ה וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ ח כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין־דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּֽין־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ לָנֶ֔גַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְדוָ֥ד אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃ ט וּבָאתָ֗ אֶל־הַכֹּהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְדָרַשְׁתָּ֙ וְהִגִּ֣ידוּ לְךָ֔ אֵ֖ת דְּבַ֥ר הַמִּשְׁפָּֽט׃ י וְעָשִׂ֗יתָ עַל־פִּ֤י הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יַגִּ֣ידֽוּ לְךָ֔ מִן־הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁ֖ר יִבְחַ֣ר יְדוָ֑ד וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר יוֹרֽוּךָ׃ יא עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃ יב וְהָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה בְזָד֗וֹן לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤עַ אֶל־הַכֹּהֵן֙ הָעֹמֵ֞ד לְשָׁ֤רֶת שָׁם֙ אֶת־יְדוָ֣ד אֱלֹהֶ֔יךָ א֖וֹ אֶל־הַשֹּׁפֵ֑ט וּמֵת֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל׃ יג וְכָל־הָעָ֖ם יִשְׁמְע֣וּ וְיִרָ֑אוּ וְלֹ֥א יְזִיד֖וּן עֽוֹד׃

העלייה נפתחת במשפט שכולו אחריות אישית: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּֽתֶּן־לְךָ בְּכָל־שְׁעָרֶיךָ" (דברים טז, יח). לא רק “לכם” – לְךָ: לכל עיר, לכל קהילה, ולכל אדם שיש לו “שערים” (חושים, כניסות) שצריך לשמור עליהם.

א. יסודות הצדק
שלושה לאווים בבת אחת: "לֹא־תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים, וְלֹא־תִקַּח שֹׁחַד" (טז, יט). התורה גם מסבירה למה: "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים" – אפילו חכם איננו חסין. מיד באה הסיסמה המוסרית הגדולה: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" (טז, כ) – לא רק יעד צודק אלא גם דרכים צודקות.

ב. פולחן נקי = משפט נקי
אסור לטשטש את גבולות הקדושה: "לֹא־תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה… אֵצֶל מִזְבַּח" ו**"וְלֹא־תָקִים לְךָ מַצֵּבָה"** (טז, כא–כב). עבודת ה׳ נקייה מעירוב זר – וכך גם המערכת השיפוטית.

ג. עוון עבודה זרה – ודין קפדני
אם נמצא מקרב העם עובד לכוכבים "אֲשֶׁר לֹא־צִוִּיתִי" (יז, ג), אין פועלים בחיפזון: "וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב" (יז, ד). רק "עַל־פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה" (יז, ו), והעדים עצמם נושאים באחריות: "יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה־בּוֹ בָרִאשֹׁנָה" (יז, ז). הצדק כאן גם מהודק וגם אנושי – בולם חריצת דין על סמך שמועה.

ד. מן ה“שערים” אל ה“מקום אשר יבחר”
כשדבר "יִפָּלֵא… לַמִּשְׁפָּט" (יז, ח) – עולים: "וְעָלִיתָ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדוָד" (יז, ח). שם מכריעים הכוהנים הַלְוִיִּם וְהַשֹּׁפֵט (יז, ט), ועל פסקם נאמר: "לֹא תָסוּר… יָמִין וּשְׂמֹאל" (יז, יא). מרות התורה חיה “בַּיָּמִים הָהֵם” – גם כשהמורים הם בני דורנו.

קווי־עומק קצרים

• לְךָ – גם פנימה: מה נכנס בשערי התודעה שלנו קובע איך נשפוט אנשים ומצבים.
• "צֶדֶק צֶדֶק" – הכפילות דורשת צדק במטרה ובאמצעים; רודפים בית־דין ראוי גם אם רחוק או לא “שייך”.
• אחריות עדים – המשפט לא מתנהל מאחורי מקלדת; מי שמעיד נוגע בדמו של הנידון ולכן בודק עצמו שבעתיים.
• סולם הסמכות – יש מקום לפסיקה מקומית, ויש רגע לדעת לעלות לשאול – בביטול וענווה – את ה"、מקום אשר יבחר".

בקצרה: שופטים נקיים, פולחן נקי, ולב נקי – זו המשולש שמחזיק חברה חיה על אדמתה.