ה וַיִּשְׁלַ֤ח יִצְחָק֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֑ם אֶל־לָבָ֤ן בֶּן־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י אֲחִ֣י רִבְקָ֔ה אֵ֥ם יַעֲקֹ֖ב וְעֵשָֽׂו׃ ו וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֗ו כִּֽי־בֵרַ֣ךְ יִצְחָק֮ אֶֽת־יַעֲקֹב֒ וְשִׁלַּ֤ח אֹתוֹ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם לָקַֽחַת־ל֥וֹ מִשָּׁ֖ם אִשָּׁ֑ה בְּבָרֲכ֣וֹ אֹת֔וֹ וַיְצַ֤ו עָלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן׃ ז וַיִּשְׁמַ֣ע יַעֲקֹ֔ב אֶל־אָבִ֖יו וְאֶל־אִמּ֑וֹ וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֥נָֽה אֲרָֽם׃ ח וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֔ו כִּ֥י רָע֖וֹת בְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן בְּעֵינֵ֖י יִצְחָ֥ק אָבִֽיו׃ ט וַיֵּ֥לֶךְ עֵשָׂ֖ו אֶל־יִשְׁמָעֵ֑אל וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת ׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם אֲח֧וֹת נְבָי֛וֹת עַל־נָשָׁ֖יו ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃
יצחק משלח את יעקב מארץ כנען לפדנה ארם, אל לבן בן בתואל, אחי רבקה, אמו. יעקב יוצא לדרך בציות מלא לדברי אביו ואמו, כדי למצוא לעצמו אישה מתוך משפחת אמו ולא מבנות כנען.
עשו רואה שיעקב זוכה לברכה מפורשת, וגם נשלח במיוחד לקחת אישה מארם, והוא קולט שבנות כנען אינן רצויות בעיני יצחק. בתגובה, עשו פונה דווקא אל ישמעאל ולוקח לו לאישה את מחלת בת ישמעאל בן אברהם, אחות נביות, בנוסף לנשותיו הקודמות. זו ניסיון מאוחר "ליישר קו" עם רצון הוריו, אבל הוא נעשה בדרך עוקפת ומתוך חיקוי חיצוני בלבד.
תובנות מהעלייה
- יעקב – ציות שקט, עשו – תגובה מאוחרת
יעקב פשוט שומע, קם והולך. אין דיבור, אין ויכוח, אין דרמה. לעומתו, עשו מגיב למצב, לא לקריאה פנימית. הוא פועל אחרי שהוא רואה מה "עובד" אצל יעקב. - הבנת רצון ההורים דרך התבוננות עקיפה
אף אחד לא אמר לעשו בפירוש שבנות כנען "רעות". הוא מסיק זאת מהתנהגות: מהברכה ליעקב, מהשליחה לפדנה ארם. לפעמים אדם קולט את הרצון העמוק של הבית לא מן המילים, אלא מן המסרים העקיפים. - ניסיון תיקון שלא נוגע בשורש
עשו מוסיף עוד אישה ממשפחת אברהם, אבל אינו נפרד מנשות כנען שכבר לקח. כלומר, הוא מוסיף שכבה "דתית/משפחתית" על גבי מציאות קיימת, במקום לשנות אותה מהיסוד. זה סוג של "תיקון קוסמטי" ולא מהפך פנימי. - ישמעאל ועשו – ציר של "חוץ" משפחתי
החיבור בין עשו לישמעאל בהקמת בית משותף מדגיש שתי דמויות שנמצאות בשולי קו ההמשך של אברהם. יש להם זיקה למשפחה, אבל אינם נושאי ההבטחה. זה משרטט ציר צדדי מול ציר ההמשך של יצחק ויעקב. - יעקב יוצא עם ברכת דרך, עשו נשאר עם תחושת פספוס
יעקב יוצא לגלות, אבל מצויד בברכה, בשליחות ובהכוונה. עשו נשאר בארץ, אבל בתודעת החמצה. לא תמיד מי שנשאר במקום הוא ה"יציב" יותר. לפעמים מי שיוצא לדרך קשה דווקא בונה את ההמשך.
