יג וַיִּגְדַּ֖ל הָאִ֑ישׁ וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וְגָדֵ֔ל עַ֥ד כִּֽי־גָדַ֖ל מְאֹֽד׃ יד וַֽיְהִי־ל֤וֹ מִקְנֵה־צֹאן֙ וּמִקְנֵ֣ה בָקָ֔ר וַעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֑ה וַיְקַנְא֥וּ אֹת֖וֹ פְּלִשְׁתִּֽים׃ טו וְכָל־הַבְּאֵרֹ֗ת אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ עַבְדֵ֣י אָבִ֔יו בִּימֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יו סִתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְמַלְא֖וּם עָפָֽר׃ טז וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־יִצְחָ֑ק לֵ֚ךְ מֵֽעִמָּ֔נוּ כִּֽי־עָצַֽמְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ מְאֹֽד׃ יז וַיֵּ֥לֶךְ מִשָּׁ֖ם יִצְחָ֑ק וַיִּ֥חַן בְּנַֽחַל־גְּרָ֖ר וַיֵּ֥שֶׁב שָֽׁם׃ יח וַיָּ֨שָׁב יִצְחָ֜ק וַיַּחְפֹּ֣ר ׀ אֶת־בְּאֵרֹ֣ת הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ בִּימֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יו וַיְסַתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אַבְרָהָ֑ם וַיִּקְרָ֤א לָהֶן֙ שֵׁמ֔וֹת כַּשֵּׁמֹ֕ת אֲשֶׁר־קָרָ֥א לָהֶ֖ן אָבִֽיו׃ יט וַיַּחְפְּר֥וּ עַבְדֵֽי־יִצְחָ֖ק בַּנָּ֑חַל וַיִּ֨מְצְאוּ־שָׁ֔ם בְּאֵ֖ר מַ֥יִם חַיִּֽים׃ כ וַיָּרִ֜יבוּ רֹעֵ֣י גְרָ֗ר עִם־רֹעֵ֥י יִצְחָ֛ק לֵאמֹ֖ר לָ֣נוּ הַמָּ֑יִם וַיִּקְרָ֤א שֵֽׁם־הַבְּאֵר֙ עֵ֔שֶׂק כִּ֥י הִֽתְעַשְּׂק֖וּ עִמּֽוֹ׃ כא וַֽיַּחְפְּרוּ֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וַיָּרִ֖יבוּ גַּם־עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֥א שְׁמָ֖הּ שִׂטְנָֽה׃ כב וַיַּעְתֵּ֣ק מִשָּׁ֗ם וַיַּחְפֹּר֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וְלֹ֥א רָב֖וּ עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ רְחֹב֔וֹת וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־עַתָּ֞ה הִרְחִ֧יב יְדוָ֛ד לָ֖נוּ וּפָרִ֥ינוּ בָאָֽרֶץ׃
יצחק ממשיך לגדול ולהצליח כלכלית: "ויגדל האיש" – הוא מתעשר מאד, מרבה מקנה צאן, מקנה בקר ועבודה רבה. השפע שלו מעורר קנאה אצל פלשתים, עד שהם הולכים וסותמים בעפר את כל הבארות שחפרו עבדי אברהם אביו.
בסופו של דבר אבימלך אומר ליצחק לעזוב: "לך מעמנו, כי עצמת ממנו מאד". יצחק זז משם אל נחל גרר ומתיישב שם. שם הוא מתחיל לתקן ולחדש – חוזר לחפור את בארות המים שחפר אביו, אחרי שסתמו אותן פלשתים, ואף קורא להן באותם שמות שקרא להן אברהם, כדי להמשיך את הדרך והזהות המשפחתית.
עבדי יצחק חופרים שוב בבקעה, ומוצאים באר מים חיים. רועי גרר רבים איתם וטוענים "לנו המים", והבאר נקראת "עשק" כי התעסקו והתנגחו איתו. הם חופרים באר נוספת, וגם עליה יש מריבה, והיא נקראת "שטנה". רק כשיצחק מתרחק עוד וחופר באר שלישית שאין עליה ריב, הוא קורא לה "רחובות", ואומר: עכשיו ה' הרחיב לנו, ומכאן נפרה בארץ.
כמה נקודות למחשבה
- שפע שמביא קנאה
ההצלחה של יצחק אינה עוברת בשקט. ככל שהוא גדל, כן גדלה הקנאה שסביבו. זה תזכורת ששפע וברכה מביאים איתם גם מבחנים חברתיים ומערכתיים, לא רק נוחות. - סותמים בארות – חוסמים שפע
סתימת הבארות של אברהם היא כמעט תמונה סימבולית: במקום להודות על מה שהאבות הביאו לארץ, מנסים למחוק את העקבות ולהעלים את מקור החיים. זה קורה גם ברמה רוחנית והיסטורית – יש מי שמעדיף "לסתום" מקורות קדומים במקום להתחבר אליהם. - יצחק לא ממציא הכל מחדש
לפני שהוא חופר בארות חדשות, הוא קודם כל מחדש את בארות אביו וקורא להן באותם שמות. הוא לא "מוחק עבר" כדי ליצור זהות עצמאית, אלא בונה על המסורת וממשיך אותה. זה דפוס חשוב: חידוש בלי ניתוק. - ריב על משאבים – שאלה של מרחק
בבאר הראשונה והשנייה יש מריבה; רק כשהוא מתרחק עוד, מגיעה באר שאין עליה ריב. לפעמים השלום והשקט לא נמצאים במרכז הזירה, אלא כשמוכנים לזוז קצת הצידה, לוותר על "הלוקיישן" כדי לזכות במרחב אמיתי. - רחובות – הרחבה אחרי צמצום
השם "רחובות" מגיע אחרי עשק ושטנה. קודם יש דחק, מתח, קונפליקט, ורק אחר כך מרחב. יש כאן מהלך: לא כל הרחבה באה בקלות, לפעמים הדרך אל המרחב עוברת בסבלנות, הזזה ממקום למקום והימנעות ממלחמות מתמשכות.
