ו וַיֵּ֥שֶׁב יִצְחָ֖ק בִּגְרָֽר׃ ז וַֽיִּשְׁאֲל֞וּ אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ לְאִשְׁתּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר אֲחֹ֣תִי הִ֑וא כִּ֤י יָרֵא֙ לֵאמֹ֣ר אִשְׁתִּ֔י פֶּן־יַֽהַרְגֻ֜נִי אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ עַל־רִבְקָ֔ה כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃ ח וַיְהִ֗י כִּ֣י אָֽרְכוּ־ל֥וֹ שָׁם֙ הַיָּמִ֔ים וַיַּשְׁקֵ֗ף אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ פְּלִשְׁתִּ֔ים בְּעַ֖ד הַֽחַלּ֑וֹן וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה יִצְחָק֙ מְצַחֵ֔ק אֵ֖ת רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃ ט וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְיִצְחָ֗ק וַיֹּ֙אמֶר֙ אַ֣ךְ הִנֵּ֤ה אִשְׁתְּךָ֙ הִ֔וא וְאֵ֥יךְ אָמַ֖רְתָּ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יִצְחָ֔ק כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן־אָמ֖וּת עָלֶֽיהָ׃ י וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לָּ֑נוּ כִּ֠מְעַט שָׁכַ֞ב אַחַ֤ד הָעָם֙ אֶת־אִשְׁתֶּ֔ךָ וְהֵבֵאתָ֥ עָלֵ֖ינוּ אָשָֽׁם׃ יא וַיְצַ֣ו אֲבִימֶ֔לֶךְ אֶת־כָּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר הַנֹּגֵ֜עַ בָּאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה וּבְאִשְׁתּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃ יב וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ יְדוָֽד׃
יצחק יושב בגרר, ואנשי המקום שואלים עליו את רבקה. מתוך פחד שייהרג על יופייה, הוא אומר שהיא אחותו. הימים עוברים, עד שאבימלך מביט מן החלון ורואה את יצחק "מְצַחֵק" את רבקה – מתנהג אליה כבר אל אשתו, לא כאחותו. אבימלך קורא ליצחק, מוכיח אותו על כך שסיכן את כולם, שכן עלול היה אחד מן העם לקחת את רבקה ולגרום אשמה חמורה על כל העיר.
אבימלך מצווה את עמו שלא לגעת ביצחק וברבקה, ומגן עליהם בצו מלכותי. דווקא שם, בארץ ההיא, יצחק זורע בשנה אחת ומצליח בצורה יוצאת דופן – הקב"ה מברך אותו והוא מוצא מאה שערים על הזריעה.
כמה נקודות למחשבה
- מעשי אבות חוזרים בבנים
הסיפור חוזר כמעט אחד לאחד על מה שקרה לאברהם: "אחותי היא" מתוך פחד. זה גם "מעשה אבות סימן לבנים", וגם תזכורת חדה שגם צדיקים גדולים יכולים לפעול מתוך פחד, ולא תמיד מאמונה מלאה. - כוחו של פחד לעקם את האמת
יצחק לא משקר בשביל רווח, אלא כדי לשרוד. אבל עדיין – האמת מתעוותת, ונוצר מצב שבו חטא גדול כמעט מתרחש. פחד הוא מנוע חזק, אבל כשהוא מנהל את ההחלטות – המחיר עלול להיות כבד. - אבימלך כראי מוסרי
מעניין שאבימלך, מלך פלישתים, מדבר בשפה של אחריות מוסרית: "מַה־זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ". הוא מודע לחומרה של פגיעה בזוגיות נשואה ומגיב בתקיפות. לפעמים דמות "חיצונית" בפרשה מייצגת קול מוסרי שלא תמיד מגיע מבית. - יצחק נוטע דווקא שם
במקום הזר, במקום הפחד, שם יצחק זורע – ושם מגיעה הברכה הגדולה, באותה שנה ממש. זה מדגיש שהברכה לא תלויה רק בתנאי השטח, אלא בעיקר ברצון ה' ובהליכה לפי דברו. - מאה שערים – מידה של השגחה
המספר "מאה שערים" נתפס במסורת כמידה של הצלחה מעל הטבע. זה לא רק "ביצועים חקלאיים", אלא ביטוי לכך שכל גרגר נמדד ונשקל בהשגחה – כדי להראות שדווקא ליצחק, במקום שבו הוא מצווה לשבת, השפע מגיע בצורה ניכרת לעין.
