נה וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אַחֲרֵ֣י ׀ הֻכַּבֵּ֣ס אֶת־הַנֶּ֗גַע וְ֠הִנֵּה לֹֽא־הָפַ֨ךְ הַנֶּ֤גַע אֶת־עֵינוֹ֙ וְהַנֶּ֣גַע לֹֽא־פָשָׂ֔ה טָמֵ֣א ה֔וּא בָּאֵ֖שׁ תִּשְׂרְפֶ֑נּוּ פְּחֶ֣תֶת הִ֔וא בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֥וֹ בְגַבַּחְתּֽוֹ׃ נו וְאִם֮ רָאָ֣ה הַכֹּהֵן֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע אַחֲרֵ֖י הֻכַּבֵּ֣ס אֹת֑וֹ וְקָרַ֣ע אֹת֗וֹ מִן־הַבֶּ֙גֶד֙ א֣וֹ מִן־הָע֔וֹר א֥וֹ מִן־הַשְּׁתִ֖י א֥וֹ מִן־הָעֵֽרֶב׃ נז וְאִם־תֵּרָאֶ֨ה ע֜וֹד בַּ֠בֶּגֶד אֽוֹ־בַשְּׁתִ֤י אֽוֹ־בָעֵ֙רֶב֙ א֣וֹ בְכָל־כְּלִי־ע֔וֹר פֹּרַ֖חַת הִ֑וא בָּאֵ֣שׁ תִּשְׂרְפֶ֔נּוּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־בּ֖וֹ הַנָּֽגַע׃ נח וְהַבֶּ֡גֶד אֽוֹ־הַשְּׁתִ֨י אוֹ־הָעֵ֜רֶב אֽוֹ־כָל־כְּלִ֤י הָעוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר תְּכַבֵּ֔ס וְסָ֥ר מֵהֶ֖ם הַנָּ֑גַע וְכֻבַּ֥ס שֵׁנִ֖ית וְטָהֵֽר׃ נט זֹ֠את תּוֹרַ֨ת נֶֽגַע־צָרַ֜עַת בֶּ֥גֶד הַצֶּ֣מֶר ׀ א֣וֹ הַפִּשְׁתִּ֗ים א֤וֹ הַשְּׁתִי֙ א֣וֹ הָעֵ֔רֶב א֖וֹ כָּל־כְּלִי־ע֑וֹר לְטַהֲר֖וֹ א֥וֹ לְטַמְּאֽוֹ׃
בעלייה זו אנו מסיימים את פרק י"ג – העוסק כולו בדיני נגע הצרעת, ועוברים לפרטי הטהרה או הטומאה של צרעת בבגד או בכלי עור.
📖 סיכום הפסוקים:
- פסוק נה: אם לאחר כביסה הנגע בבגד לא השתנה ולא פחת – הבגד טמא ויש לשרוף אותו באש.
התורה מדגישה: פחתת היא – לא מועילה הכביסה. - פסוק נו: אך אם הנגע כהה לאחר כביסה – יש לקרוע את החלק הנגוע ולהוציאו מהבגד או מהעור.
- פסוק נז: אם הנגע חוזר ומופיע מחדש – שוב יש לשרוף את הבגד או הכלי.
- פסוק נח: אם לאחר הכביסה הנגע נעלם לגמרי – יש לכבס שנית, והבגד נטהר.
- פסוק נט: פסוק מסכם – זוהי תורת נגע הצרעת בבגד, בין אם מצמר, פשתים או עור – לטהרו או לטמאו.
🔎 רעיון לשבת:
"פחתת היא – בקרחתו או בגַבַּחתו"
האם ייתכן שלבגד תהיה "קרחת"? התורה משתמשת בשפה של גוף האדם כדי לדבר על בגד. למה?
בכך היא מלמדת עיקרון חזק: הלבוש שלנו הוא כמו חלק מאיתנו.
הוא לא רק חיצוני – הוא מבטא זהות, כבוד, ואף מצב רוחני.
וכשהלבוש נפגם – יש לזה השלכות טהרה, ממש כמו פגם בגוף.
🕊️ מסר לשבת: כשאנחנו מטהרים את הלבוש – אנחנו מתחילים בתהליך של טהרה פנימית.
השבת היא זמן ללבוש לבן – חיצונית ופנימית.
שבת שלום ומבורכת!
