פרשת תזריע – עלייה שנייה

 ו וְרָאָה֩ הַכֹּהֵ֨ן אֹת֜וֹ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֮ שֵׁנִית֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע וְלֹא־פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְטִהֲר֤וֹ הַכֹּהֵן֙ מִסְפַּ֣חַת הִ֔יא וְכִבֶּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָהֵֽר׃ ז וְאִם־פָּשֹׂ֨ה תִפְשֶׂ֤ה הַמִּסְפַּ֙חַת֙ בָּע֔וֹר אַחֲרֵ֧י הֵרָאֹת֛וֹ אֶל־הַכֹּהֵ֖ן לְטָהֳרָת֑וֹ וְנִרְאָ֥ה שֵׁנִ֖ית אֶל־הַכֹּהֵֽן׃ ח וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה פָּשְׂתָ֥ה הַמִּסְפַּ֖חַת בָּע֑וֹר וְטִמְּא֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן צָרַ֥עַת הִֽוא׃ ט נֶ֣גַע צָרַ֔עַת כִּ֥י תִהְיֶ֖ה בְּאָדָ֑ם וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃ י וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה שְׂאֵת־לְבָנָה֙ בָּע֔וֹר וְהִ֕יא הָפְכָ֖ה שֵׂעָ֣ר לָבָ֑ן וּמִֽחְיַ֛ת בָּשָׂ֥ר חַ֖י בַּשְׂאֵֽת׃ יא צָרַ֨עַת נוֹשֶׁ֤נֶת הִוא֙ בְּע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ וְטִמְּא֖וֹ הַכֹּהֵ֑ן לֹ֣א יַסְגִּרֶ֔נּוּ כִּ֥י טָמֵ֖א הֽוּא׃ יב וְאִם־פָּר֨וֹחַ תִּפְרַ֤ח הַצָּרַ֙עַת֙ בָּע֔וֹר וְכִסְּתָ֣ה הַצָּרַ֗עַת אֵ֚ת כָּל־ע֣וֹר הַנֶּ֔גַע מֵרֹאשׁ֖וֹ וְעַד־רַגְלָ֑יו לְכָל־מַרְאֵ֖ה עֵינֵ֥י הַכֹּהֵֽן׃ יג וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֨ה כִסְּתָ֤ה הַצָּרַ֙עַת֙ אֶת־כָּל־בְּשָׂר֔וֹ וְטִהַ֖ר אֶת־הַנָּ֑גַע כֻּלּ֛וֹ הָפַ֥ךְ לָבָ֖ן טָה֥וֹר הֽוּא׃ יד וּבְי֨וֹם הֵרָא֥וֹת בּ֛וֹ בָּשָׂ֥ר חַ֖י יִטְמָֽא׃ טו וְרָאָ֧ה הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֖י וְטִמְּא֑וֹ הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֛י טָמֵ֥א ה֖וּא צָרַ֥עַת הֽוּא׃ טז א֣וֹ כִ֥י יָשׁ֛וּב הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֖י וְנֶהְפַּ֣ךְ לְלָבָ֑ן וּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃ יז וְרָאָ֙הוּ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה נֶהְפַּ֥ךְ הַנֶּ֖גַע לְלָבָ֑ן וְטִהַ֧ר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַנֶּ֖גַע טָה֥וֹר הֽוּא׃

בעלייה זו ממשיכים דיני נגעי הצרעת – מחלות עור שהיו נבדקות על־ידי הכהן.

התורה מלמדת אותנו שכאשר נגע נראה כ"מספחת" – כלומר, תוספת שאינה עמוקה בעור – הכהן ממתין שבעה ימים. אם אין שינוי, הוא ממתין שבעה ימים נוספים.

פסוקים עיקריים:

• אם הנגע כהה ולא התפשט – הכהן מטהר את האדם.
• אך אם המספחת מתפשטת לאחר הטהרה, הכהן חוזר וטמאו – צרעת היא.
• אם הנגע נראה כמו שאת לבנה ויש בה שערות לבנות ו”מחיית בשר חי” – זוהי צרעת נושנת.
• להבדיל, אם כל הגוף נתמלא נגע לבן – דווקא טהור הוא! אבל אם פתאום מופיעה מחיית בשר – הוא נטמא שוב.

✨ רעיון מפרשת השבוע:

הפרשה הזו – שמלאה בפרטי נגעים – לא עוסקת רק בבריאות העור, אלא במה שמאחורי העור.
הצרעת, לפי חז"ל, נובעת ממידות רעות – לשון הרע, גאווה, קנאה.
אבל התורה לא ממהרת לפסוק טומאה. גם כשמשהו נראה מדאיג, הכהן מחכה, נותן זמן, מתבונן – ורק אז פוסק.

🔔 המסר ברור: אל תמהר לשפוט. ייתכן שמה שנראה רע – הוא רק מספחת, ועם זמן – יתברר כטהור.

המשך שבוע טוב ומבורך, ושתזכה תמיד להסתכל עמוק – בעין טובה וסבלנית 🙌