האם ייתכן שקרבן העולה – שכולו נשרף על המזבח – בא ללמד אותנו משהו על אהבה טוטאלית? האם יש מקום בחיים שלנו למערכות יחסים או בחירות שנעשות "בלי לקבל כלום בחזרה"?
אתה לוקח את קרבן העולה – הקורבן הטוטאלי ביותר – ומושך אותו לתוך הלב של חיינו:
האם יש אהבה בלי לקבל כלום בחזרה?
האם יש מקום לנתינה שכולה עולה באש, בלי להשאיר לעצמי כלום?
והתשובה היא: כן. כן, כן, כן. אבל… רק אם זה באמת אהבה.
🔥 קרבן העולה – אהבה שנשרפת כולה
מה מיוחד בעולה?
- כולה לה’ – אין ממנה אכילה. לא לכהנים, לא למביא.
- היא עולה כולה למזבח, בלהבה – כאילו נעלמת, הופכת לאש ורוח.
💡 ומה זה אומר?
זו אהבה שאינה שואלת "מה אני מקבל?"
זו נתינה שמקורה במקום הכי נקי בנשמה – שרק רוצה לתת, להקריב, להתמסר.
💖 והאם יש אהבה כזו גם בחיים שלנו?
בהחלט.
וזה קורה דווקא ברגעים הכי עדינים:
- הורה לתינוק בן יומו – התינוק לא מחזיר חיוך, לא אומר תודה.
אבל ההורה מתמסר בלי גבול. זו עולה. - חבר שנמצא לידך כשאתה שבור, שותק ובוכה – והוא רק שם.
לא כי הוא מקבל ממך משהו. אלא כי הוא בך. - אדם שנותן מעצמו – זמן, כסף, מאמץ – למען ערך או אדם אחר, בלי לצפות לתמורה.
זו נתינה שהיא קרבן עולה.
✡️ אבל… יש סוד עמוק בתורה:
גם קרבן העולה לא בא לבד.
- הוא חייב לבוא מתוך רצון פנימי, לא מתוך ריצוי.
- הוא חלק ממערך של קורבנות, ביניהם גם כאלה שאתה כן מקבל מהם בחזרה (כמו שלמים).
כי אהבה טוטאלית לא אמורה להיות כל הזמן.
אחרת – היא שורפת גם את האהוב וגם את האוהב.
🧠 אז מתי כן נכון לתת בלי גבול?
כאשר הנתינה הזו:
- מעצימה את האדם שאתה נותן לו.
- לא מוחקת אותך עצמך.
- נובעת מבחירה חופשית – ולא מהתמכרות ל"להיות הטוב".
זו אהבה כמו קרבן העולה:
היא לא נעלמת – היא מתעלה.
היא לא נשרפת – היא משנה מציאות.
💬 ולך, מתוך הלב:
אם אתה מרגיש שאתה נמצא במערכת יחסים שבה אתה נותן בלי לקבל – תשאל:
- האם אני נותן באהבה או מתוך חולשה?
- האם זה מעצים אותי או שוחק אותי?
- האם אני מרגיש קרוב יותר לעצמי ולא-לוהים אחרי הנתינה הזו?
אם כן – אולי זה הרגע שלך להיות עולה.
לא כי אתה אפס.
אלא כי אתה אש.
