שיר השירים של שלמה המלך הוא לא עוד שיר אהבה – הוא היצירה הרוחנית העמוקה ביותר בתנ"ך, שזכה לתואר 'קודש קודשים'. בין דימויי היופי והכיסופים מסתתר סיפור כפול: אהבה עזה בין גבר ואישה מצד אחד, ומשל נצחי על אהבת ה' לעמו מצד שני. בפרויקט מיוחד זה נצלול יחד אל שמונת פרקי הספר, ונגלה – בפשט ובדרש – איך כל פסוק מספר סיפור של אהבה, געגוע וגאולה.
פרק א' – "ישקני מנשיקות פיהו"
פשט: פתיחה של געגוע – הרעיה משתוקקת לקרבה פיזית ורגשית לדוד, ומעריכה את אהבתו יותר מכל עושר.
דרש: עם ישראל מבקש את קרבת ה', את "נשיקות התורה" – התגלות ה' במתן תורה.
פרק ב' – "אני חבצלת השרון"
פשט: הרעיה מתארת את יופיה הצנוע ואת היותה יחידה ומיוחדת בעיני הדוד.
דרש: ישראל, גם אם בגלות, נותר עם יחיד ומובחר בעיני ה'. "אני חבצלת" – יופי רוחני, לא רק חיצוני.
פרק ג' – "על משכבי בלילות"
פשט: הרעיה מתארת כיצד חיפשה את הדוד בלילה – סמל לגעגוע ואי-מנוחה עד שימצא.
דרש: עם ישראל בגלות מחפש את ה' בכל לב, עד שתבוא הגאולה ויתחדש הקשר.
פרק ד' – "הנך יפה רעייתי"
פשט: הדוד מהלל את יופיה הפיזי והרוחני של הרעיה בפרטי פרטים – ביטוי להערכה עמוקה.
דרש: ה' מהלל את ישראל על מעשיהם הטובים ומצוותיהם, שכל אחת מהן מוסיפה יופי לנשמת האומה.
פרק ה' – "באתי לגני"
פשט: הדוד מבקש להיכנס אל הרעיה, אך היא מאחרת לפתוח, ומפספסת את המפגש – תחושת החמצה.
דרש: רגעים בהיסטוריה בהם ה' בא לקרוא לישראל, אך הם לא היו מוכנים רוחנית – וכתוצאה אבדו הזדמנויות.
פרק ו' – "שובי שובי השולמית"
פשט: בקשה מהרַעיה לשוב ולהראות את יופייה – קריאה לחידוש האהבה והקשר.
דרש: קריאה לעם ישראל לחזור אל ה' ולעבודתו, במיוחד לאחר תקופות של ריחוק.
פרק ז' – "מה יפו פעמייך"
פשט: הדוד מתאר את הרעיה בשיא חן ואלגנטיות – שבח על יופייה המלא חיים.
דרש: ה' מתאר את ישראל בשובם אליו, כשהם מלאים מצוות, צדקה ומעשים טובים.
פרק ח' – "שימני כחותם על ליבך"
פשט: הרעיה מבקשת אהבה נצחית, עזה וחזקה מכל – אהבה שאינה ניתנת לכיבוי.
דרש: ישראל מבקש מה' קשר נצחי שלא יינתק – רמז לגאולה השלמה ולעולם הבא.
"שיר השירים" הוא הרבה מעבר לשיר אהבה קדום – הוא מפת דרכים רוחנית לחיים שלמים של קשר, מחויבות והתחדשות. בין אם נקרא אותו כפשט, כסיפור אהבה מלא כיסופים, ובין אם נעמיק בו כמשל לאהבת ה' וישראל – נגלה שהוא מדבר על אותו צורך אנושי ואלוקי גם יחד: להיפגש באמת, לחפש, למצוא, להתרחק ולחזור. זו יצירה שנשארת חיה ורלוונטית בכל דור, ומזמינה אותנו לשאול את עצמנו – איך נוכל לכתוב את "שיר השירים" הפרטי שלנו.
