אחת מהשאלות המרכזיות שמעסיקות את האדם המאמין מאז ומעולם: אם הקב"ה טוב ומטיב, איך ייתכן שצדיקים סובלים ורשעים מצליחים?
רבנו בחיי אבן פקודה, ב"שער הביטחון" מתוך ספר חובות הלבבות, עוסק בנושא הזה בעדינות ובעומק נפשי יוצא דופן, תוך שהוא פורש בפנינו משנה סדורה ומחזקת שמעניקה לאדם עוגן רוחני לנוכח הסבל והבלבול.
הנה עיקרי הגישה של שער הביטחון לסוגיה זו:
1. הבנת ההשגחה האלוקית מתוך שלמותו של הבורא
רבנו בחיי פותח ביסוד ברור: הקב"ה הוא שלם, חכם, רחום, יודע כל, ואין דבר נעלם ממנו. מתוך כך, כל מה שהוא עושה הוא לטובה מוחלטת – גם אם האדם אינו יכול להבין את הסיבות או את התכלית.
"כִּי יַדְעֵנוּ רִבּוֹנוּ יִתְעַלֶּה בְּחָכְמָתוֹ וְרַחֲמָיו, וְאֵין בְּפִעֲלָיו שֶׁל בּוֹרֵאֵנוּ מִשְׁפָּט עָוֶל חַס וְשָׁלוֹם." (חובות הלבבות, שער הביטחון, פרק ד')
2. הסבל כתיקון או כפרת עוונות
אחת התשובות המרכזיות של רבנו בחיי היא שהייסורים עשויים להיות דרך לכפרה על עוונות קודמים. אפילו הצדיק – ייתכן שעבר עבירות קלות, שהקב"ה מבקש לתקנן בעולם הזה כדי שייכנס לעולם הבא זך וטהור.
3. הסבל כזיכוך והעלאה בדרגה רוחנית
לצדיקים יש לפעמים תפקיד בעולם – לא רק בעבור עצמם, אלא גם בעבור הכלל. סבלם הוא חלק מייעודם – לטהר, לזקק ולשדר אור מוסרי ועמידה באמונה דווקא מתוך הקושי.
4. שכר לעולם הבא
העולם הזה – לפי שער הביטחון – הוא הכנה בלבד, פרוזדור. השכר האמיתי על צדקות מגיע בעולם הבא, שהוא עולם הנצח. אדם הרואה את הצדיק סובל כאן, אינו רואה את "הסיפור המלא", אלא רק תמונת חלקית.
5. הניסיון
הקב"ה מנסה את האדם – והניסיון אינו עונש אלא מבחן שמקדם. ייתכן שהצדיק סובל דווקא כדי להעצים את שכרו ולטפח את מדרגתו הרוחנית, כמו שנאמר על אברהם: "וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת־אַבְרָהָם" (בראשית כ"ב, א').
6. ההצלחה של הרשעים – זמנית בלבד
כפי שהוא מדגיש, ההצלחות החומריות של הרשעים הן לא בהכרח סימן לברכה, אלא לפעמים הן סוג של פיתוי או עונש מוסווה, שמרחיק את האדם מן האמת ומכין לו מפלה חמורה יותר. זהו חלק מהשגחת הבורא שבוחן כל אחד לפי דרכו, ודווקא לרשע לא תמיד נותן ייסורים – אלא משאירו להיעלם מתוך הצלחתו המדומה.
היכולת להאמין בטוב גם כשלא רואים אותו
שער הביטחון בונה מערכת אמונית עמוקה שמבוססת על ההכרה בשלמותו של הבורא, בכך שהטוב אינו תמיד נראה לעין מיידית, אך הוא קיים. ביטחון אמיתי – לפי רבנו בחיי – פירושו היכולת להאמין בטוב גם כשלא רואים אותו, ולדעת שהצדיקים אינם "נענשים" אלא נישאים, מזוככים ומתוקנים.
