כשמסתכלים על חגי ישראל – פסח חל תמיד בט"ו בניסן.
סוכות – בט"ו בתשרי.
יום כיפור – בי' בתשרי.
אבל חג השבועות?
לא כתוב מתי הוא.
התורה לא מציינת תאריך. היא רק אומרת:
"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת… שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה… עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם"
(ויקרא כ"ג, טו–טז)
מה הסיבה שהתורה לא כותבת בפשטות: "בחודש השלישי, ביום ו'"?
התשובה טמונה בפסוק אחד קטן אך מהדהד:
"בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינַי"
(שמות י"ט, א)
רש"י שואל – למה לא כתוב "ביום ההוא"? הרי כבר עבר הזמן?
והוא עונה:
"שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום ניתנו"
ומה עומק הדבר?
חג השבועות – אינו חג של זיכרון.
הוא חג של נוכחות.
זה לא תאריך שעבר – אלא רגע מתמשך.
בעולם הפנימי, חג השבועות איננו אירוע שהיה, אלא אירוע שמתרחש תמיד.
אין לו תאריך, כי הוא מעל הזמן.
הוא מגיע אחרי ספירה – תהליך של הכנה.
מי שלא סופר – לא מגיע.
מי שסופר – יכול לזכות באותה הארה, בלי קשר לתאריך.
מה הקשר לקבלת התורה?
"ביום הזה באו מדבר סיני" – לא מדובר בתיאור כרונולוגי.
חז"ל רואים בזה מצב תודעתי.
תורה ניתנת לא למי שחי בעבר – אלא למי שנוכח, שמחדש, שמקבל היום.
וכך אומרת הגמרא (ברכות ס"ג ע"ב):
"בכל יום יהיו בעיניך חדשים"
ולא במקרה התורה ניתנה במדבר – מקום שאין לו זמן, אין לו גבולות, אין לו קביעות.
ומה אומרים חכמי הסוד?
לפי הקבלה, חג השבועות שייך לספירת המלכות – הספירה שאין לה מעצמה כלום, אלא מה שמקבלת ממה שלפניה.
זו ספירה ניידת, משתנה, לא מוחלטת.
היא לא מציינת זמן – היא תוצאה של מה שנבנה.
כך גם חג השבועות – הוא השיא של הספירה, ולא התחלה של יום חדש.
הוא לא מתחיל – הוא מגיע עם שחר.
לסיכום – למה אין תאריך?
כי השאלה מתי הוא שבועות – תלויה בך.
אם ספרת – הגעת.
אם הכנת את הכלי – השפע יורד.
הזמן האמיתי של מתן תורה הוא "היום הזה" – כל יום שאתה מוכן אליו.
והיעדר תאריך – הוא לא חיסרון, אלא סוד עצום:
התורה אינה כלואה בלוח שנה – אלא פונה לאדם שנמצא כאן ועכשיו.
