למה תלדות ישמעאל היו בלי האות ו' ותולדות יצחק הם בכתיב מלא?

1. קודם כל – מה באמת כתוב במסורה?

אם מסתכלים על נוסח הכתיב של התורה (בלי ניקוד), רואים כמה צורות שונות של המילה "תולדות". המסורה והאחרונים (כמו המנחת שי) עושים בזה ממש סדר.

בגדול:

• יש פעם אחת ש"תולדות" כתובה מלאה בשתי ווין –
  "אֵלֶּה תּוֹלְדֹות הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" (בראשית ב ד) – זו "תולדות" אידיאלית, עולם על מלואו.
• יש פעם אחת יחידה שהיא ממש קיצונית – בלי שום ו׳ במילה:
  בכתיב: "וְאֵלֶּה תַלְדַּת יִשְׁמָעֵאל…" (בראשית כה יב – כתיב)
  בניקוד אנחנו קוראים כרגיל "תֹּלְדֹת", אבל בצורת האותיות – חסר לגמרי.
• יש כמה מקומות שכתוב "תלדות" – בלי הו׳ הראשונה, עם הו׳ השנייה:
  לדוגמה: "אֵלֶּה תֶּלְדֹות עֵשָׂו" ו"אֵלֶּה תֶּלְדֹות יַעֲקֹב" (ע"פ מסורת המנחת שי).
• וכל שאר המקומות – כולל "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק" – כתוב בכתיב:
  "תולדת" – כלומר עם ו׳ אחת (ת־ו־ל־ד־ת), ואנחנו קוראים "תּוֹלְדֹת".

אז אתה צודק:

• ישמעאל – "תַלְדַּת" בלי שום ו׳ בכתיב.
• יצחק – "תולדת" עם ו׳ אחת בכתיב, "תּוֹלְדֹת" בקריאה.

ומכאן השאלה היפה שלך: למה?

2. מה אומרים חז״ל על החיסרון אצל ישמעאל?

במפרשי המסורה וב"מדרש חסרות ויתרות", כמו שמובאים במקראות גדולות, כתוב על הפסוק:

"וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל" (בראשית כה יב)

ומובאים שם שני רעיונות (בשם מדרש חסרות ויתרות ומפרשים כמו שכל טוב):

1. "וְאֵלֶּה תַלְדַּת יִשְׁמָעֵאל חָסֵר – שֶׁאֵין בִּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל דַּעַת."
   הדרשה אומרת: החיסרון במילה מרמז על חיסרון פנימי – חסרון של דעת, של עומק רוחני.
2. "וְאֵלֶּה תַלְדַּת יִשְׁמָעֵאל, לָמָּה חָסֵר – לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין זְכוּת אָבוֹת נִזְכֶּרֶת לָהֶם."
   כלומר – גם שישמעאל הוא בן אברהם, התורה רומזת שבשושלת שלו אין המשך של זכות אברהם בצורה שלמה. הקשר ל"אברהם אבינו" לא ממלא את החיים שלהם באמת.

שני הרעיונות הולכים יחד:

• אין דעת – כלומר לא מחוברים באמת לידיעת השם, לתורה.
• אין זכות אבות – כלומר הקשר לאברהם לא "תופס" עד הסוף, לא בונה רצף.

מבחינה מסורתית, זה מתיישב יפה עם הפסוק "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא יב) – ישמעאל בן, אבל לא ממשיך הקו המרכזי של הברית.

3. ואם כך – מה מיוחד ב"תולדת יצחק" עם ו׳?

שמת לב לבדוק נקודה חדה:
אם אצל ישמעאל אין ו׳ בכלל, ואצל יצחק יש כבר ו׳ – כנראה שזה לא "סתם" טכני.

אפשר לסדר את זה כך (זה כבר כיוון דרשני, לא ציטוט ממקור מסוים):

א. האות ו׳ – אות של חיבור ושל חיים

• ו׳ היא "ו' החיבור" – מחברת בין דברים.
• בצורתה היא כמו קו שמושך מלמעלה למטה – הרבה ספרי קבלה דרשו על זה שהיא מסמלת השפעה אלוקית שיורדת לעולם.
• הערך המספרי שלה 6 – ויש רמזים רבים ל־6 מידות, 6 ימים, 6 קצוות וכו'.

עכשיו תראה את שתי הצורות:

• אצל ישמעאל – "תַלְדַּת" בלי ו׳:
  • אין ו׳ של חיבור – כאילו השושלת לא מחוברת היטב למעלה.
  • אין עליה את שפע זכות אברהם, כמו שהמדרש אמר – "אין זכות אבות נזכרת להם".
• אצל יצחק – "תולדת" עם ו׳ אחת:
  • יש כבר קשר אחד חזק – יצחק מחובר לאברהם, ממשיך את הברית: "אברהם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק".
  • אבל עדיין לא "תולדות" מלאות בשתי ווין כמו "תּוֹלְדֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" – כלומר, העולם עדיין לא הגיע לתיקון השלם שלו.

ב. מדרש "כל תולדות שבמקרא חסר"

יש מדרש על הצורה הכללית של המילה "תולדות":

"כָּל 'תּוֹלְדֹת' שֶׁבַּמִּקְרָא חָסֵר (הו׳ השנייה) חוּץ מִבּ׳:
'אֵלֶּה תּוֹלְדֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ' (בראשית ב ד),
'וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת פֶּרֶץ' (רות ד יח)…"

והמדרש מסביר (ברעיון, לא מצטט מילה במילה):

• בתחילה העולם נברא במלואו, לכן "תּוֹלְדֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" מלאה בשתי ווין.
• בעקבות החטאים – של אדם הראשון, דור המבול, וכדו' – העולם נעשה חסר, ולכן כל "תולדות" שאחר כך כתובות חסר.
• "תולדות פרץ" מלאה שוב – כי ממנו יצא דוד המלך, וממנו בסוף יבוא משיח, שמחזיר את העולם למילואו.

עכשיו תצרף את זה:

• ישמעאל – לא רק חלק מעולם חסר אחרי החטא, אלא גם הכתיב הכי חסר – בלי ו׳ בכלל. כאילו השושלת רחוקה גם מ"עולם התיקון" וגם מברית אברהם.
• יצחק – כבר יש ו׳ אחת:
  • הוא שייך לברית, חלק מציר התיקון.
  • אבל עדיין במציאות של עולם שבור – לכן לא "תולדות" מלאה בשתי ווין.

זאת אומרת:

• אצל ישמעאל – תולדות שמבטאות שבר.
• אצל יצחק – תולדות של תיקון באמצע הדרך.

4. עוד נגיעה עדינה: מה יש בתוך התולדות עצמן?

שמת לב שגם ב"תולדות יצחק" עצמם יש שני כוחות:

• מצד אחד – יעקב, השורש של עם ישראל.
• מצד שני – עשו, שממנו יצא אדום – שגם הוא, כמו ישמעאל, נחשב במסורת ככוח שמתנגד לעם ישראל.

המנחת שי מביא כלל במסורה: שלוש פעמים כתוב "תלדות" (בלי הו׳ הראשונה ועם הו׳ השנייה), והסימן:

"תֶּלְדֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם, וְאֵלֶּה תֶּלְדֹת עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם, אֵלֶּה תֶּלְדֹת יַעֲקֹב" – ושאר המקומות "תולדת" עם ו׳ אחת.

אפשר לדרוש רעיון (שוב – דרשה, לא מקור מפורש):

• ישמעאל – לגמרי חסר.
• יצחק – ו׳ אחת – בו עצמו כבר יש קדושה עצומה, אבל הילדים שלו מעורבים (יעקב + עשו).
• יעקב – כתוב עליו "אֵלֶּה תֶּלְדֹת יַעֲקֹב" (בראשית לז ב), ושם כבר מתחילים לראות איך ההיסטוריה מתכווננת לעם ישראל, למרות כל העליות והירידות.

כלומר – צורת הכתיבה של "תולדות" מספרת סיפור:
מאילן אברהם יש כמה ענפים – ישמעאל, עשו – חלקם "חסרים", ויצחק הוא הציר שבאמצעותו העולם הולך ומתקדם אל ה"תולדות" המלאות של פרץ ומשיח.

5. מה זה אומר לנו?

אם נסכם את כל זה לרגע אחד של עומק אישי:

• ו׳ היא החיבור – בין שמים לארץ, בין אב לבן, בין עבר לעתיד.
• אצל ישמעאל – ה"תולדות" נכתבות בלי שום ו׳, כרמז:
  • אפשר להיות "בן של אברהם" על הנייר, אבל בלי דעת ובלי זכות אבות בפועל – זה נשאר חסר.
• אצל יצחק – יש כבר ו׳ – יש חיבור, יש ברית, יש המשכיות אמיתית.

והמסר המרתק הוא כזה:
ה"תולדות" האמיתיות של האדם – זה לא רק מי אבא שלו, אלא איזה חיבור הוא בונה:

• חיבור לתורה.
• חיבור למסורת.
• חיבור לדורות קדימה.

מישהו יכול להיות "תולדה" של משהו ענק, אבל כתובה בלי ו׳ – בלי המשכיות אמיתית.
ומישהו אחר, כמו יצחק, מחזיק אפילו באמצע עולם שבור, ו׳ אחת חזקה שמחזיקה את כל שרשרת האבות והבנים, עד התיקון השלם.

במילים אחרות, המסורה לוחשת לנו:
האם ה"תולדות" שלך יהיו כתובות כתלדת – חסר, מנותק –
או כ"תולדת" עם ו׳ – מחובר, חי, ממשיך?

זה כבר תלוי בנו.