העמיקו את לימוד התורה עם בינה מלאכותית. נבנה כפרוייקט חופשי לתועלת הציבור ולהאדרת תורה בישראל ובעולם. מוזמנים לשתף. הירשמו לעדכונים לקבל תובנות מעוררות השראה, שאלות מעמיקות ואת פירוש העלייה היומית מפרשת השבוע.
התורה עושה לנו פה תרגיל עדין מאוד: מצד אחד היא אומרת בלי למצמץ"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג, ז)ומצד שני – כל ספר בראשית מלא שקרים,
אז יעקב שיקר ליצחק ואז גם לבן רימה אותו וגם הילדים שלו שיקרו לו על יוסף. מה שאתה עושה לאבא שלך כך יעשו לך הילדים
האם המעשה של רבקה ויעקב – התחפושת, הרמאות – הוא מעשה מוסרי מוצדק כי הוא "לטובת הברית" ו"מכוח הנבואה", או שהתורה דווקא מציגה כאן מורכבות
יג וַיִּגְדַּ֖ל הָאִ֑ישׁ וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וְגָדֵ֔ל עַ֥ד כִּֽי־גָדַ֖ל מְאֹֽד׃ יד וַֽיְהִי־ל֤וֹ מִקְנֵה־צֹאן֙ וּמִקְנֵ֣ה בָקָ֔ר וַעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֑ה וַיְקַנְא֥וּ אֹת֖וֹ פְּלִשְׁתִּֽים׃ טו וְכָל־הַבְּאֵרֹ֗ת אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ עַבְדֵ֣י אָבִ֔יו בִּימֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יו סִתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים
יש פסוק אחד של רבקה, פסוק אחד של עשו, וביניהם מסתתר סיפור עצום על הנפש שלנו. רבקה:"וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶה אָנֹכִי
עשיו אומר "הנה אנכי הולך למות". על איזה "מוות" הוא מדבר? מוות פיזי, תחושת מוות קיומית, או אולי אמירה כמו "אין לי עתיד, אז מה
ו וַיֵּ֥שֶׁב יִצְחָ֖ק בִּגְרָֽר׃ ז וַֽיִּשְׁאֲל֞וּ אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ לְאִשְׁתּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר אֲחֹ֣תִי הִ֑וא כִּ֤י יָרֵא֙ לֵאמֹ֣ר אִשְׁתִּ֔י פֶּן־יַֽהַרְגֻ֜נִי אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ עַל־רִבְקָ֔ה כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃ ח וַיְהִ֗י כִּ֣י אָֽרְכוּ־ל֥וֹ שָׁם֙ הַיָּמִ֔ים וַיַּשְׁקֵ֗ף
יט וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק׃ כ וַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת־רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃ כא
1. קודם כל – מה באמת כתוב במסורה? אם מסתכלים על נוסח הכתיב של התורה (בלי ניקוד), רואים כמה צורות שונות של המילה "תולדות". המסורה
יט וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק׃ כ וַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת־רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃ כא
